מאמר בעניין דבריו של הגר”מ אוירבך בכנס בעלי התשובה

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

לאחר כנס התשובה לפני כחודש, נתבקשתי על ידי חברי היקר, הרב דן טיומקין, לכתוב מאמר שמטרתו לבאר את דברי הרב אוירבך בכנס. לא ניגשתי מייד למלאכה. בעיקר מאחר וחשבתי, כי הדברים של הרב היו ברורים ובהירים דיים, ואינם מותירים מקום לשאלות או לאי הבנה.
לא בכדי הזכיר הרב בתחילת דבריו, את מגוון האנשים והדעות הקיימות בקהל השומעים. “לא ראי זה כראי זה”. לאחר זמן, למדתי משיחות עם אנשים, כי יש מי שהבין בדברי הרב הפך כוונתו. או לכל הפחות לא הבין כל כוונתו.
מגודל חשיבות העניין ומידיעה שלי כמה הנושא קרוב ללבו של הרב וכמה מאמץ הוא משקיע בו, אנסה להרתם למשימה ולכתוב את המאמר.

אקדים הקדמה נחוצה:
לא לבאר או לפרש דברי הרב באתי. קטונתי. כמו שכבר הזכרתי, דבריו ברורים דיים. אנסה להאיר בדבריו את הנקודות העיקריות שרצה להשמיע וכמו כן, במקום בהם ידיעת הרקע לדברים תתרום להבנתם, אתייחס גם אל הרקע.

לפני שאגש לגוף הדברים, מעט רקע נחוץ.
יומיים לפני הכנס נתקיימה שיחה ארוכה ועמוקה בין הרב לביני. נושא השיחה היו הדברים שהרב ישא בכנס. כדי לעזור לרב ללמוד על הלך הרוח, שיתפתי אותו בכמה מאמרים שנכתבו (באתר- פורום בעלי תשובה) על ידי מי מדוברי הכנס. חשוב לציין, כי למרות אריכותם, הרב קרא ולמד את הדברים בפני בקול רם (!) ובמתינות, וייחס להם חשיבות רבה. כמו כן, מאחר ואנו פועלים, בהדרכתו ובעידודו של הרב, במיזם שמטרתו להקים מוסדות חינוך איכותיים לציבור בעלי התשובה שאינם משתלבים, באותה שיחה, ציטטתי בפני הרב דברים שונים שאמר, ושנראו בעיני כסותרים זה את זה, ובעיקר מעלים אצלי שאלות וספקות לגבי ייחסו של הרב למיזם הנ”ל ודעתו עליו.
הרב השיב לי דבר דבור על אופניו. בתשובה של הרב אלי היו בעצם עיקרי הדברים שנאמרו בכנס. אמנם בכנס, ניכר כי הרב עוד חשב רבות בינו לבין עצמו וחידד יותר את המסרים.

תודה רבה לרב עופר גיסין שתימלל את דברי הרב והקל עלי מאד את העבודה.
ולגופם של דברים. בע”ה אביא ציטוטים מדברי הרב ואאיר הארות כפי הבנתי. (לפני כן, מומלץ לקרוא בעיון את התמלול המלא של דבריו):

והרי תמלול דברי הגר”מ אוירבך שליט”א בכנס תנועת התשובה (כג’ כסליו תשע”ח):

“אני רואה פה התכנסות של יראי השם. “אז נדברו יראי ה ‘ איש אל רעהו” (מלאכי ג ‘ ט”ז). השאלה נשאלת מה הכוונה “נדברו”, צריך להיות “אז דיברו”. ראיתי שהזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רי”ז.) שואל את השאלה הזו. חשבתי שהיום ‘נדברו’ בשפה המדוברת פירושו שיש הידברות בין שניהם. שכל אחד רוצה לשמוע מה שהשני מדבר. זה נקרא “אז נדברו”. וראיה לזה שזה הפשט שהפסוק ממשיך “ויקשב ה’ וישמע”, השם אומר: אם אתם מקשיבים אחד לשני, אז גם אני מקשיב. אז אני מבין שפה התכנסו יראי השם, והמטרה שכל אחד ישמע מה שהשני מדבר, ואז “תשועה ברוב יועץ”. אז נשאלת השאלה מה לי בכל העסק הזה . אני בא מרקע אחר קצת… אז בעצם , אינני יודע  בדיוק. אני מנסה לחשוב בצורה כזאת: הרי כל מי שנמצאים פה הם לא כולם מעור אחד, יש מחשבות וכיוונים, לא ראי זה כראי זה. אז גם אני עם הכיוון שלי. אלא מה, הצד השוה שבכל הציבור המשותף לכולם הוא הכאב. יש איזה כאב שמשתף את כולם. בלי להסביר את הסיבה והאופי והטעם לכאב. ובזה גם אני שותף. אני רגיש לכאב. וממילא אני מרגיש ששייך שאהיה כאן, מצד זה. לגופו של ענין, יש נושא שבוער ועומד על הפרק, ויש מושג ששמו ‘ביקורת’. במשך שנים אני שייך לציבור בעלי התשובה בכל כולי. במשך הזמן הזה היה אפשר לצטט אותי בדברי ביקורת על הציבור החרדי אולי יותר חמורים ממה שאתם אומרים. אבל צריך להבין, הרי חלק מבעלי התשובה משתלבים בציבור החרדי . אני לא יודע סטטיסטיקה איזה חלק יותר גדול : החלק שמשתלב או החלק שלא . אבל לאותו החלק הזה שחי עם מצוקה ובעיות , אין לדעתי איזה פתרון או איזו מילת קסם שתפתור הכל. כל יחיד צריך למצוא את הכתובת הנכונה ולהתייעץ ולדבר, או להיות חלק מקבוצות של אנשים שרוצים להקים משהו. אבל אני צריך להעיר הערה בענין זה. השימוש במילה “מהפכה” לא נראה לי . אני לא אומר קבלו דעתי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא כזה. אבל נראה לי שמהפכות שהיו בעם היהודי, מהפכות חיוביות, שעד היום אנחנו חיים עם הפירות שלהן, נעשו על ידי אישים מאד מיוחדים שההשגחה שתלה אותם. הם היו קשובים לדעת מה נקודות התורפה של הדור, וברוח קודשם הם עשו מהפכות, כל אחד במדינה של ו ובאזור שלו . לא בוחרים יהודים כאלה. אף אחד לא מינה את הבעש”ט ואת הגר”א מוילנא, או את הרש”ר הירש שעשה מהפכה עצומה, שזה יותר דומה לבעיות היום. או רבי ישראל סלנטר וכדומה. קם אדם ענק ועשה מהפכה . כן לא כדאי להתהלך עם מחשבה כזו שנעשה איזו מהפכה . צריכים לפתור את הבעיות , בהתייעצויות. לעשות דברים לא שגרתיים, אבל לא להכריז על מהפכה. בסופו של דבר יש מסורת, משה קיבל תורה מסיני, וכך זה מתנהל כל הזמן. עוד הערה. ואני מדגיש שוב שאני כאן לא כדי לתת כאן “דעת תורה”, וכדומה. רק אומר את דעתי . אומרים שצריך להיות ‘גשר ‘ בין החילונים לדתיים. אם הכוונה ל’גשר ‘ שיעביר ענינים מהציבור החילוני לציבור הדתי , זה לא התפקיד שלנו . התפקיד שלנו הוא לחזור למקורות, לבנות את עצמנו . לפעמים לאו דווקא עם הכלים המקובלים , לפעמים צריכים לעשות שינוי כיחידים, או בצורה קבוצתית. כך נראים לי פני הדברים. אני מודע מאד לבעיות . אני לא מנותק מהציבור , ויש הרבה מה לעשות . לא צריך להתפעל, ובהתייעצות אפשר לעשות דברים חשובים . אבל במהות אנחנו חיים עם המציאות ש’זאת התורה המצויה בידינו היא הנתונה למשה רבינו, לא תהיה מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא’ . כל פתרון שמחפשים צריך לחפש בתורה. בתורה יש הכל , והתורה יכולה לענות כל הצרכים. אמנם לא כל מה שקיים הוא קדוש. אפשר לשנות, בהתייעצות עם אנשי תורה. לבנות קהילה, לבנות מקום חינוך. להתייעץ איך יוצאים לשוק העבודה. אבל ביסודו זה צריך להיות לא בהכרזה על מהפכה. מהפכה נעשית ע”י יחיד מורם מעם ולא אחרת.

ועוד הערה. יש גמרא (סנהדרין דף י”א.) שרבי הריח ריח שום בשיעור. אמר: מי שאכל שום, ייצא, עמד רבי חייא ויצא . ורבי שמעון בנו של רבי שאל את רבי חייא : ‘אתה הוא שציערת לאבא’?, אמר לו: ‘לא תהא כזאת בישראל’. כלומר, ודאי שלא, לא אכלתי שום, אלא שקיבל על עצמו אשמתו של אחר כדי שלא יתבייש אותו אדם שעשה את זה. שואלת הגמרא: מהיכן למד זאת רבי חייא ? מרבי מאיר , שגם איתו היה סיפור דומה , שקיבל על עצמו אשמה כדי שלא יתבייש אחר. ורבי מאיר ממי למד? משמואל הקטן, שגם הוא עשה דבר כזה. ושמואל הקטן מי למד? משכניה בן יחיאל (עזרא י’ ב’) שקיבל עצמו אשמה בשם העם. ושכניה בן יחיאל ממי למד? מיהושע, שכתוב: ” ויאמר ה’ אל יהושע: “קום לך למה זה אתה נופל על פניך? חטא ישראל” (יהושע פרק ז ‘ י”ב). אמר לפניו: ‘ריבונו של עולם, מי חטא?’ . אמר לו הקב”ה: ‘וכי דילטור (מלשין) אני? לך הטל גורלות’. ויש אומרים בגמרא ששמואל הקטן למד ממשה. למה רבי חייא לא למד ישר מיהושע? למה היה צריך את שרשרת האנשים שאחד למד מהשני. צריך להתבונן בזה, ואני חושב שזה חשוב לדעת. משום שאתה לא יכול ללמוד ישירות מהתנ”ך או מהגמרא או מאיזה ספר היסטוריה, כפי שיש אנשים שעושים. אתה צריך ללמוד ממי שהיה בדור לפניך. אתה לא יודע את הרקע ולא מכיר את הסביבה שהיו בדורות קדומים. אתה יכול לבחור ממי ללמוד, אבל מאנשים שהיו סמוך לזמננו.

לא באתי כאן לתת עצות. הידידים היקרים שלי, דן טיומקין ועופר גיסין, ביקשו ממני לבוא. ואם אני כבר כאן, אני אומר מה שאני חושב. נקוה שפה יתלבנו דברים. כל אחד יעלה את הרעיונות שלו. אבל בואו ננצל את הבמה הזאת לא לחרוג כמלוא נימה מהעקרון שהתורה הזו לא תהיה מוחלפת. אני לא מטיף פה מוסר , אלא מדבר מתוך הכאב המשותף שיש. לבדוק דברים, לא לפחד, לעשות צעדים נועזים, שהרי לא ראי זה כראי זה. המסגרות הקיימות אולי לא מתאימות, מה אפשר לעשות. אבל לשמור על המסגרת שהכל לפי התורה. ואז, כל אחד לא ירצה רק להפגין את הדעה שלו. “אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו”. התכנסות לשם שמים . שכל אחד ישמע מה שיש לשני לדבר . ביחד ללבן את הדברים , ולהפנות אותם לאיזו דמות על, ואז ברור שיתקיים “ויקשב ה’ וישמע”. הקב”ה שומע להתכנסות הזאת שהיא לשם שמים ומתוך כאב אמיתי. “איש אל רעהו”, שכל אחד יהיה חבר לשני . רבי שמחה בונם מפשיסחא אומרת שהתורה אומרת “ואהבת לרעך כמוך” , ולא מסבירה מה זה “רעך”. אבל אנחנו רואים שעל יהודה כתוב “חירם רעהו העדולמי”. הכוונה לא שרק היה אוכל איתו קוגל… אלא הוא היה מוכן ללכת עבורו למקום בעייתי כשיהודה היה במצוקה ולהתבזות עבורו . זה נקרא רע, חבר. “אז נדברו יראי השם איש אל רעהו , ויקשב השם וישמע , ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה’ ולחושבי שמו”. אומרת על זה הגמרא: ‘ולחושבי שמו – חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה’ (ברכות דף ו.). לא ברור שצריכים דווקא לצאת מזה מיד דברים מעשיים. צריך קודם כל לחשוב טוב, ולהיות ממוקדים שאנחנו רוצים רק לעשות את רצון ה’ . ואז , “ויכתב בספר זכרון לפניו”. זה נקרא שהקב”ה נותן השגחה מיוחדת על התכנסויות כאלה. הוא זוכר, זה עומד חי לפניו. ויהי נועם ה’ עליכם, ושכולם יתברכו. שהקב”ה יצליח את דרכנו, ונזכה לעשות את מה שצריך לעשות”.

עד כאן.

////////

 

“לגופו של ענין, יש נושא שבוער ועומד על הפרק”..

חשוב להגדיר את הנושא שהרב מדבר עליו. מאחר ואנחנו פועלים בנושא בהכוונתו של הרב, ארשה לעצמי להגדיר אותו: אחוזי הנשירה המאד גבוהים בקרב הדור השני של בעלי התשובה, מצוקה אמיתית בפתרונות חינוך. תוצאה בין השאר, של אי הצלחה של המשפחות להשתלב בחברה החרדית.

“הרי חלק מבעלי התשובה משתלבים בציבור החרדי. אני לא יודע סטטיסטיקה איזה חלק יותר גדול: החלק שמשתלב או החלק שלא”..

ברור לכולם כי תופעת אי ההשתלבות אינה תופעה של בודדים. בשיחותי עם הרב בנושא, ציין לא פעם את העובדה, כי התופעה היא כבדת משקל וכי יש לתת עליה את הדעת. כל הגושפנקא להשקיע כל כך הרבה אנרגיה במיזם הנ”ל מבוססת על תובנה זו של הרב.

“השימוש במילה “מהפכה” לא נראה לי”..

משום מה, זו ה”כותרת” שקיבלו דברי הרב במחוזות ה”אמרי אנשי”. כאן ראוי לצטט דברים שאמר לי הרב בשיחה שקיימנו לאחר הכנס, (בקשר למיזם החינוכי הנ”ל):

“דיברתי דברים ברורים! מאז הכנס כולם מצטטים אותי- לא מהפכה! לא מהפכה! אמרתי גם שיש צורך בשינוי- אף אחד לא שמע את זה?” עד כאן דבריו.

“…או את הרש”ר הירש שעשה מהפכה עצומה, שזה יותר דומה לבעיות היום”..

הרב כמובן דיבר על מהפכות חיוביות שנעשות רק על ידי דמות מורמת מעם. לא בכדי הביא כדוגמא גם את הרש”ר הירש, שגישתו החינוכית ידועה, וקישר אותו לבעיות העומדות היום על הפרק.

“צריכים לפתור את הבעיות, בהתייעצויות. לעשות דברים לא שגרתיים, אבל לא להכריז על מהפכה”..

עניין הצורך בהתייעצויות וכן לא להכריז על מהפכה, שזור כחוט השני בהדרכתו של הרב לאורך כל הדרך. יש להתבונן בדברי הרב, כי פתרון הבעיות צריך להעשות עם דברים לא שגרתיים.

“התפקיד שלנו הוא לחזור למקורות, לבנות את עצמנו. לפעמים לאו דווקא עם הכלים המקובלים, לפעמים צריכים לעשות שינוי כיחידים, או בצורה קבוצתית. כך נראים לי פני הדברים.”

הרב חוזר ומדגיש פעמים רבות את חשיבות ההצמדות למקורות כפי שנתקבלו דור מפי דור. הדגש כאן הוא על התפקיד שלנו לבנות עצמנו. לאו דווקא בכלים המקובלים. לעשות שינוי. יחידים וקבוצות.

“אני מודע מאד לבעיות. אני לא מנותק מהציבור, ויש הרבה מה לעשות. לא צריך להתפעל, ובהתייעצות אפשר לעשות דברים חשובים”..

אני זוכה להיות תלמיד של הרב כבר 23 שנים. מכיר היטב ומוקיר מאד את חיבורו העמוק עם הציבור וכן את הבנתו העמוקה במורכבויות. בעניין ההתפעלות אמר לי פעם הרב, כי אם מתעוררת באדם התפעלות שאינה נטו מעסק התורה, יש לו להתבונן היטב ולהישמר ולהיזהר. ללכת עקב בצד אגודל ולא לתת להתפעלות להפעיל אותו.

“בתורה יש הכל, והתורה יכולה לענות כל הצרכים. אמנם לא כל מה שקיים הוא קדוש. אפשר לשנות, בהתייעצות עם אנשי תורה. לבנות קהילה, לבנות מקום חינוך. להתייעץ איך יוצאים לשוק העבודה. אבל ביסודו זה צריך להיות לא בהכרזה על מהפכה”.

הדברים מדברים בעד עצמם. אולי לקרוא כמה פעמים בקול רם יעזור בתהליך ההפנמה. גם מדברים אלו ניתן היה לעשות כותרת. הרב מלמד אותנו וחזר והדגיש כאן שוב, שאין המטרה לעשות מהפכה.

“אני לא מטיף פה מוסר, אלא מדבר מתוך הכאב המשותף שיש. לבדוק דברים, לא לפחד, לעשות צעדים נועזים, שהרי לא ראי זה כראי זה. המסגרות הקיימות אולי לא מתאימות, מה אפשר לעשות. אבל לשמור על המסגרת שהכל לפי התורה”...

הרב שוב חוזר לעניין אי ההשתלבות ואי ההתאמה למסגרות הקיימות. מעודד לעשות דברים ללא פחד. אפילו דברים נועזים. בהכירי את הרב זהו ביטוי לא שגרתי. וכמובן ששוב מודגש עניין המסגרת. שהכל לפי התורה. לסיום המאמר, אומר כמה דברים בנימה מעט אישית:

יש בכתיבת מאמר שכזה מוקש מובנה ובעייתי. שהרי לקחת דברים מסויימים מתוך תוכן שלם ולשים אותם במרכזו של מאמר, כמוהו כיצירת כותרת ואולי אף חמור מכך, הוצאת דברים מהקשרם. לכן אני רואה צורך להבהיר, כי איני מנסה ח”ו ליצור מצג שווא, כאילו הרב מוביל כאן מהלך של שינוי ושורה של צעדים נועזים. כל מי שקצת מכיר את הרב יודע כי האמת היא הפוכה ממש! הרב מוביל את שומעי לקחו בדרך שאינה משתנה מאז קבלתה בהר סיני!

זו דרכו ללא כחל וסרק! אין צורך בשינוי ואין צורך בצעדים נועזים. יש צורך לאסוף את עצמנו ולהגיע לבית המדרש. להתיישב וללמוד!

ועם כל זאת, כשהרב מבין מחכמתו ומניסיונו שיש בציבור מי שכן צריכים שינוי, שעניינם הוא כן לעשות צעדים נועזים. אין הוא דוחה אותם ח”ו. למרות שכביכול אינם הולכים בדרכו – הוא מדריך אותם ומייעץ להם. כדי לעזור להם להבנות. כפי המתאים להם. (לנו).

וראוי לנו בהחלט להכיר לרב טובה על טובה על שהוא נאה דורש ונאה מקיים. שעושה כמעשה חירם העדולמי, שהזכיר בסוף דבריו. וכשרואה שאנו במצוקה, “מוכן ללכת עבורנו למקום בעייתי ולהתבזות עבורנו”. מעשה רב, חבר ורע. כפשוטו.

ועוד ראוי לנו לקרוא שוב ושוב את דברי התורה של הרב בתחילת דבריו ובסופם בפירוש הפסוק “אז נדברו איש אל רעהו וגו’.”

אשרינו שזכינו.

וכמובן שהרב קרא את המאמר הזה טרם פרסומו.

שחר בלומנטל

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

3 מחשבות על “מאמר בעניין דבריו של הגר”מ אוירבך בכנס בעלי התשובה

  1. שחר, ממש תודה רבה על טרחתך להבהיר את הדברים. לא שהם לא היו מובנים, אבל בדברי אדם גדול כמו הרב אני מרגיש שכדאי לעיין היטב ואז מתבארות כמה תמיהות שאולי היו.
    ואני מודה לרב שטרח ובא ושם את עצמו מול הקהל לדבר על דברים לא-שגרתיים.

  2. תודה על הפרגון ניסן. יהודה זה אכן אני. אשמח לשמוע את דעתך על הדברים. אני נפעם ונדהם מהיכולת של האנשים לשמוע רק את מה שמשרת את ההשקפה שלהם. לא שאני חף מזה לחלוטין, אלא שבמקרה דנן אימתתי את הבנתי עם בעל השמועה בעצמו…

כתוב/כתבי תגובה