תורת חיים

בפרשת ויצא מסופר על יציאת יעקב אבינו מבאר שבע לחרן, אל לבן הארמי. הוא מגיע להר המוריה והשמש שוקעת לו לפתע, וכתיב “וישכב במקום ההוא”. שואלים חז”ל למה מודגש “במקום ההוא”, היה מספיק לכתוב “וישכב במקום” ומתרצים: “לשון מיעוט, באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה” (רש”י). פרט זה, שקודם ליציאתו לחרן יעקב הלך לישיבת שם ועבר ולמד ארבע עשרה שנים מוזכר כבר ברש”י בסוף פרשת תולדות, שכתב: “למדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן”.

דבר זה צריך ביאור, שהרי יעקב היה בן 63 ביציאתו לחרן והתורה קוראת לו “איש תם יושב אוהלים”, איש השקוע בעולמה של תורה. איש שעסק בתורה עם זקנו אברהם ועם אביו יצחק ולא מצאנו כי הפסיק בלימודו עד ליציאתו לחרן, ומסתמא השלים כבר את לימודו, ולכן לא ברור מה הייתה הנחיצות הגדולה הזאת, ללכת דווקא קודם היציאה לחרן ולהיטמן ארבע עשרה שנים בישיבתם של שם ועבר? השאלה גדלה לאור מה שביארו לנו חז”ל כי יעקב נענש בכך, שיוסף פירש ממנו (במכירתו ע”י האחים) 22 שנים כנגד 22 שנים שפירש יעקב מאביו בשהותו בחרן ולא כיבדו, ואם כן לא פשוט הוא לעזוב את בית אבא לעוד 14 שנים של שהות בישיבת שם ועבר. ובאמת על הפרישה לישיבת שם ועבר במשך 14 שנים הוא לא נענש בזכות התורה, אבל עדיין צריך ביאור מדוע נזקק לפרישה ארוכה זו?

ובישיבות היה נהוג לומר, כי קודם שיוצאים לעולם צריכים לספוג רוחניות כדי שהיא תשמור על האדם במלחמתו בעולם והשתמשו בכך להגביר את גודל הנחיצות להישאר בישיבות ובכוללים ולא לצאת החוצה לעולם. אך דבר זה לא היה ניחא לי, כי לא מדובר ב”בעל הבית” שיוצא לעולם ועוד שעד כה הוא עסק בתורה ומה יואיל לו עוד 14 שנים, ואין לדבר סוף. אלא, שיותר היה נראה לי כי ההליכה לישיבת שם ועבר אינה רק להתמלא ברוחניות, אלא הייתה קשורה בהכנה מיוחדת לתפקיד החדש של יעקב אבינו, שהתחיל עם היציאה לחרן.

המלבי”ם מבאר בביאור פרשת הברכות של יצחק (רצונו לתת את הברכות לעשו), כי עד אז הייתה חלוקה בין יעקב לעשו, זה איש תם יושב אוהלים וזה איש ציד, זה מנותק ומופרש מהעולם וזה בתוך העולם. יצחק אבינו התכונן לברך את עשו רק בברכות העולם הזה, עניני העולם ואילו את הברכות הרוחניות, “ברכת אברהם” הוא לא התכונן לתת לעשיו, אלא ליעקב, כפי שבאמת עשה קודם יציאת יעקב לחרן. וזאת מפני, שסבר כי שני בניו יהיו כמו שבט לוי וכלל ישראל, או יששכר וזבולון, שיעקב יהיה מופרש לתורה ולרוחניות ואילו עשו יפרנס אותו ויגן עליו. הוא שכתבו בספרים כי עבודת יעקב הייתה אמורה להיות עבודה של תורה בפרישות ובטהרה ואילו עשו הוא זה שיברר את עניני העולם בתוך העולם.

והנה רבקה ידעה את כוונת יצחק אך ידעה גם את פנימיות עשו, את רשעותו, וכי אין כל אפשרות לשיתוף פעולה ביניהם, ולכן אם ברכות העולם הזה ימסרו לעשו, יישאר יעקב ללא כל תשתית גשמית בעולם ולא יצליח בדרכו גם בענייני רוחניות, ולכן רצתה שגם ברכת העוה”ז תהיה לישראל.

ואכן, לאחר שיעקב זכה גם בברכת העוה”ז ועשיו נדחה לגמרי, הגיע זמנו של יעקב למלא גם את תפקידו של עשיו וליטול עליו את התפקיד המלא של צורת האדם בעולם. תפקיד של בירור העולם, לא רק כאיש “יושב אהלים”, אלא גם כ”איש ציד”, המברר את העולם בתוך העולם. לכן מיד לאחר קבלת הברכות, כתיב “ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה”, ואמרו חז”ל שחרן הוא מלשון חרון אף, מקום של רשעים, מקום של לבן הרשע, שהוא אב הרמאים. יציאה זו היא תחילת התפקיד החדש של יעקב – בירור העולם, בירור הטוב מהרע, הדורש מפגש ומגע עם הרע והתמודדות אתו. בירור זה הינו סוגיה מחודשת ליעקב “איש תם יושב אוהלים” ולכן הוא הולך לבית מדרשו של שם ועבר, להתכונן למשימה החדשה שלו.

לשמחתי הגדולה מצאתי את הדברים כתובים במפורש בספר “אמת ליעקב”, חידושי תורתו של ראש ישיבת “תורה ודעה” בארה”ב, הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ”ל. וכך הוא כותב: (בעמ’ קסד-קסו):

“בכדי להבין את נחיצות והדחיפות של יעקב ללכת עכשיו לישיבתו של שם ועבר, אנו צריכים מקודם להבין את התורה המיוחדת שנלמדה בבית מדרשו של שם ועבר, שהיתה שונה בהחלט מתורתם של אברהם ויצחק, האבות היו יושבים בישיבה (ראה יומא כח(: ומרביצים תורה לכל הבא אליהם להסתפח לנחלתם. בבית מדרשם של האבות למדו תורה במדרגה הגדולה ביותר של אמונה ועבודת ה’. מחוסנים לגמרי מהסביבה בחוץ ולא מושפעים ממנה כלל. ומזה הטעם כשראתה שרה שישמעאל “מצחק” עם יצחק ומשפיע עליו, מיד אמרה: “גרש את האמה הזאת ואת בנה”, כי בסביבתם של צדיקים גמורים אין מקום לאחד מסוגו של ישמעאל, והסכים הקב”ה על ידה.

לא כן אצל שם ועבר. שם, בנו של נח שנפלט מדור המבול, ניצל לא רק ממי המבול אלא גם מסביבתם של אנשי דור המבול והשחתתם. עבר נולד וחי בימי דור ההפלגה, אלו שרצו לבנות מגדל וראשו בשמים כדי למרוד בהקב”ה, אבל הוא לא נסחף עמהם ונשאר בצדקתו. רק שם ועבר, שרידים מדורות ומסביבות מושחתים, ולא אברהם ויצחק, היו יכולים ללמד ליעקב תורה הנצרכת לו כדי שיוכל להשאר בתומתו בסביבתו של לבן, איש מושחת ורשע. ולא רק לבן עצמו, אלא כל אנשי המקום היו רמאים, שהרי מצינו שלבן אסף את כל אנשי המקום ועשה משתה, ואעפ”כ לא נמצא אחד שיגלה לו שלבן מתכוון לרמותו …והרי כולם שחקו על מרמה זו. ולכן היה יעקב צריך לקלוט בתוכו סוגיות שונות איך לשבת בסביבה של רשעים ורמאים ואעפ”כ להחזיק בתום ויושר, ולזה הוצרך לבית מדרשו של שם ועבר.

לפי זה לא היה יכול יעקב לקיים את ציוויו של אביו ללכת לביתו של לבן, אלא א”כ היה עוצר בדרכו בבית מדרשם של שם ועבר, כי בוודאי לא היו הורי יעקב רוצים שילך ללבן אם בסופו של דבר לא יוכל לצאת משם ולהכריז “עם לבן הרשע גרתי ותרי”ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים”. ובאופן שכזה הריהו מקיים ציוויו של אביו כהוגן… (כי) בלי ההכנה המיוחדת שהיתה דרושה לו אצל שם ועבר לא היה יכול לקיים את ציוויו של אביו ללכת לביתו של לבן ולסביבתו.

להלן בפרשת וישב (ל”ז פ”ג) כתוב וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לא. ופירש”י וז”ל: ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו עכ”ל. מדוע דקדק רש”י לומר “כל מה שלמד משם ועבר”, וכי לא היה לו את תורת האבות למסור לו? גם  צריך לבאר, וכי לא מסר יעקב לשאר בניו את תורתו דלמד?

אמנם לפי מה שכתבתי יובן היטב, דקבלה היה בידם מפי אברהם שצריכים הם עדיין לחיות בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, והלא צריך יעקב להכין את בניו לגלות זו, ומצינו שאמר לו הקב”ה לאברהם בברית בין הבתרים: “ידע תדע כי גר יהיה זרעך”, ולמה לו לדעת, אלא על כרחך הודיעו כן על מנת שידעו כי עליהם להכין את עצמם לחיי הגלות, ומכיוון שיוסף היה זה שהתגלגל לסביבת רשעים והיה צריך לעמוד לבדו נגד כל הנסיונות שעמדו לו, והוא זה שעליו נפל העול להכין את המקום לבני יעקב לירד למצרים, היה יעקב מוכרח למסור דווקא לו את התורה המיוחדת הזאת, תורת הגלות, תורת שם ועבר. ואמנם האחים, שבטי ישראל שלא ידעו את סיבה מדוע לומד יעקב עם יוסף יותר תורה מאשר למד איתם נתקנאו בו, דחשבו שרק הוא יזכה לקבלת התורה, אבל האמת הוא דלהם הספיקה תורת האבות, ורק יוסף הוצרך לתורת שם ועבר. (ובאמת מצינו שישנה תורת ארץ ישראל, היינו מצוות התלויות בארץ, כמו כן יש לנו תורת הגלות, כי שם הנסיונות אחרים וההלכות שונות, וכדמצינו שבעל החפץ חים ז”ל חיבר משנה ברורה לכל ישראל ושולחן ערוך אחר לאנשי הצבא בספר “מחנה ישראל”)”. עד כאן דבריו הנפלאים.

דבר דומה כתב הרב שמחה זיסל ברוידא זצ”ל, מראשי ישיבת חברון בספרו “שם דרך” – (שמות בעמ’ קכ-קכב). הרב שואל מדוע יוסף קרא לבנו הבכור מנשה על “כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי”, והרי נשני הוא מלשון שכחה ומהי ההודאה על שכחת בית אביו, אדרבה היה לו להצטער על כך מאוד. וביאר כי יוסף הצדיק שגדל והתחנך בבית יעקב בדרך חיים טהורה ונשגבה, לא היה יכול לחיות עם תורה זאת כמושל מצריים ולכן היה צריך “לשכוח” את כל תורתו כדי לייצר תורה שתתאים למצבו ותישא אותו בכל הניסיונות הנוראים שלו, בודד בארץ מצריים. אך כיצד ניתן “לשכוח” את תורת יעקב אבינו, כך שהיא לא תהיה מכשול לתורה הקיומית, שהוא זקוק לה במקום החדש והקשה הזה בארץ מצרים, על כך הוא הודה לקב”ה, ש”השכיח” את תורת יעקב ממנו, באופן שהוא יוכל לחדש את תורתו. ובוודאי שהתורה ה”חדשה”, שורשיה וענייניה נובעים כולם מתורת יעקב, אלא שעדיין יש לה גוונים והדגשות, המתאימים למציאות של יוסף במצריים.

עבורי, הדוגמא העכשווית לדברים אלה, היא חמש שנות כהונתו של הר’ אורי לופוליאנסקי כראש העיריה הכי בעייתית בעולם – ירושלים. אדם חרדי, הקשור לגדול פוסקי הדור – הרב אלישיב זצ”ל, מנהל עירייה שבה חיים יהודים, ערבים ונוצרים, עם תקציבים למוסדות, מסגדים וכנסיות, כשעיני כל העולם בוחנות ברגישות על כל פעולה חריגה. האם אתם חושבים שאפשר לנהל את העיריה הזאת על פי החומרות של הרב אלישיב עצמו, האם הוא לא נזקק שוב ושוב להפעיל שיקולי דעת רחבים, שאיש מיושבי בית המדרש לא חלם? אני חולם כבר כמה שנים לראיין את ר’ אורי על התקופה הזאת ובמיוחד ללמוד איך באמת חיים את תורת החיים המיוחדת הזאת, ועוד בהדרכת הרב אלישיב זצ”ל. כמובן, שאני די מסופק האם הוא באמת יפתח את כל הסוגיה הרגישה הזאת בפני, למרות שאני גרתי בשכנות והכרתי אותו.

ובאמת, הכניסה לתוך הרע וההתמודדות החזיתית של יעקב עם הרע, ע”י זה “שעם לבן גרתי ותרי”ג מצוות שמרתי”, היא רום מידתו של יעקב – מידת האמת, שמהותה היא שאין היא משתנה בשום מצב, ולכן יעקב “איש תם יושב אוהלים” היה זקוק לברכתו של הקב”ה, כפי שביקש “ושבתי בשלום אל בית אבי” וברש”י “שלום מן החטא, שלא אלמד בדרכי לבן”,

וכתבו בספרים שזהו שני שמותיו של יעקב. השם יעקב מורה על מלחמה ברע באופן של הסתר ומארב, בשקידה ובהצנע באוהלי התורה. ואילו השם ישראל מבטא את המלחמה ברע בגלוי ובגאון לשון שררה. ובלשון רש”י (בראשית לה, י): “לא יקרא עוד שמך יעקב – לשון אדם הבא במארב ועקבה אלא לשון שר ונגיד”. ואכן השם ישראל ניתן ליעקב כי “שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל”. עם אלוהים – זה המלאך של עשיו, ועם אנשים – עשיו ולבן ותוכל –להם (רש”י). מלחמה חזיתית שבה הטוב מברר את העולם ומגלה את כבודו ויחודו ית’.

יוצא אם כן דבר פלאי, שדווקא השם ישראל, שמצביע על מעלת עם ישראל, הוא השם של ההתמודדות עם העולם עצמו ובירור חזיתי של הטוב והרע.

כאן אני מוכרח להצהיר דבר, על מנת שדברי לא יובנו שלא כראוי. אין בדברים הללו לקבוע יעדים חדשים לכל שומרי התורה והמצוות. אין כאן דגל חדש ליושבי בית המדרש. תלמיד חכם גדול, אמר לי שהוא עזב את הישיבה בחיפה, כי הוא לא היה מסוגל לחיות עם הפריצות ברחובות. וזה כמובן בסדר גמור וכל אחד לפי ענייניו ועבודתו. אולם, עדיין ישנה עבודה של אלו שהקב”ה זימן להם עבודה בתוך העולם, ודווקא הם צריכים לדעת כי הם לא יצאו מכלל עבודת ה’, אלא אדרבה, זהו חלק עיקרי בעבודת האומה הישראלית בעולם.

אולם, לצורך הצלחה בהתמודדות קשה זו היה צריך יעקב אבינו להיטמן 14 שנים בבית מדרשו של שם ועבר, למרות שלמד עד אז את תורתם של אברהם ויצחק, כדי ללמוד כיצד להתמודד עם העולם. ללמוד את סוגיות הבירורים של הטוב מהרע בתוך העולם, שלכך צריך בית מדרש אחר לגמרי. בית מדרש, שבו לומדים את התורה בקשר עם סוגיות החיים, במבט של בני אדם הנמצאים בתוך העולם ולא מחוץ לעולם.

אנחנו מכירים זאת היטב בדוגמאות המדוברות כל כך במחוזותינו – המחשב, האינטרנט והחידושים הטכנולוגיים. והנה, בתיבת הנח של בית המדרש, והמגזרים החרדיים, מנסים אוטומטית לסלק כל שמץ של טומאה, לא להיות במגע כלל וכלל עם דברים הבעייתיים. אברכים הקפידו על כך שבביתם לא יהיה מחשב. היום הפך האייפון לשקץ מתואב, עד שמי שיש לו כזה הוא מנודה מהחברה. בקיצור המהלך התורני הוא לרחק, להוציא לשבור ולאבד.  אולם, תורה זו אינה רלוונטית למי שעבודתו מחייבת זאת, למי שחזר בתשובה וצורת חייו כוללת את מערכות המידע והתקשורת הזאת. עבורו העבודה היא כיצד להתנהל כשהדבר הבעיתי נמצא בתוך הבית. איך מתמודדים עם האפשרויות, איך מסתדרים עם הילדים, איך הופכים שהדבר הזה לא יהיה בבחינת “מים גנובים ימתקו”, איך בונים בית רגוע שלא נבהל מהמחשב ושאר הדברים הבעייתיים, ושהטוב חזק כל כך עד שהוא בוחל ברע המעורב בו. בקיצור, דוגמא קלאסית ללקיחת כלי והפרדת הרע שבו. אכן, תורה גדולה היא.

או, איך עובדים עם הרבה “לבנים” שמרמים אותך השכם וערב ועדיין אתה עובד בנאמנות ובמסירות, עד שאתה יכול לומר בכנות ובאמת: “זה עשרים שנה אנוכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי… הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני” (בראשית לא לח-מ), וזאת, כשהבוס הוא לבן שמחליף את משכורתך מאה פעמים במרמה נבזית.

ומאידך, איך ומתי משתמשים בעורמה מותרת (המקלות בשקתות המים), כחלק ממשחק החיים ויוצאים בשלום ולא נדבקים ברוע העולמי. איך עובדים במקום שבו הנשים הולכות בצורה לא צנועה ועדיין לא נדבקים מאוירת הטומאה שבעולם. איך חיים חיים מלאים וזורמים עם אוסף הניסיונות הללו ועדיין נשארים נאמנים ואוהבים את ה’.

לכך צריכים באמת ללמוד את תורת החיים, התורה שהיא מתמודדת ומטפלת בענייני העולם הזה ובבירורם ואינה רק ממליצה לרחק ולברוח מהם. תורה שהיא סם חיים עבור אלו שנמצאים בתוך עולם הבירורים הללו, ומנסים להתמודד בגבורה בתפקיד הנעלה של סבא יעקב שלנו.

13 מחשבות על “תורת חיים

  1. יהודה כותב דברים נכוחים וחשובים.

    בקשר לסוגיית הרב אלישיב ולופוליאנסקי, זכיתי לדבר על הסוגיה הזאת בדיוק עם הרב אלישיב בעצמו.
    אם זה מעניין, אספר את כאן את הסיפור.

    ובענין הסוגיה הכללית של יצירת שיח משתלב יהודי הלכתי במודרנה כתבתי על זה פעם מאמר עם סקירה היסטורית ועכשוית (ימי הביניים, הרש”ר הירש, תנועת המוסר, היהדות החרדית באמריקה כיום, הדתיים לאומיים בארץ כיום). אוכל להביא כאן את תמצית הדברים אם זה מעניין מישהו כנ”ל.

  2. בבחירות בשנת 2003 הייתי יועץ לעניני חרדים של ניר ברקת. הבאתי לעבודה עוד כמה חרדים. לאחר כמה חודשים שעבדתי אצלו לופוליאנסקי הציג את המועמדות לראשות העיר בתמיכת הרב אלישיב זצ”ל. הייתי בדילמה אם לפרוש מעבודתי והתייעצתי עם האדמור מאמשינוב. הוא אמר שבעיניו אין בעיה, אבל מפני שכבודו של הרב אלישיב עומד על הפרק (שחרדים יוצאים נגד המועמד החרדי שהרב תומך בו) אני צריך להתייעץ עם הרב אלישיב. לאחר שבועיים של מלחמה עם “המקורבים”, בפרוטקציה מידיד שהיה חשוב בעיני הרב אלישיב, הצלחתי להכנס לרב.

    הוא אמר לי: לא ראוי שחרדי יפעל נגד אורי. אמרתי לו שיש כאן ענין של הפרת חוזה מצדי עם השלכות כספיות. והוא אמר: ניר אדם טוב הוא יבין אותך, הכל יהיה בסדר. וכך היה.

    שאלתי אותו: לפי כל הסקרים והמומחים ניר ינצח. מה התועלת לצאת נגדו? הרב אמר לי: אורי יהיה ראש העיר הבא. וכך היה.

    שאלתי: ואם הוא יהיה ראש העיר, איך ראש עיר חרדי יכול להתמודד עם מתן תקציבים לכנסיות, תמיכה בכל מיני ענינים שהם נגד התורה. זאת לא בעיה?

    הרב אלישיב ענה לי באריכות, ותמצית דבריו היתה: עושים מה שיכולים. אם יימנע חילול שבת אחד כבר שווה. נכון שיש בעיות הלכתיות לא פשוטות, אבל בהתנהלות נכונה וגמישה מתוך הבנת הענינים אפשר להתמודד. לוותר בענין אחד – ולנצח בענין אחר. שאלתי יותר בפירוט וענה תשובות מפתיעות ואכמ”ל. הדבר שבלט היה הבטחון שלו שלא צריך להירתע מהשתלבות במרחב הציבורי ולפעול למרות כל הבעיות. ולא מכיוון של נצחון פוליטי כמובן, אלא מתוך דאגה לקדושת ירושלים וטובת הציבור. הוא אמר: “הוא לא יהיה רק ראש עיר ‘שלנו’. הוא יהיה טוב לכולם”. ולמיטב ידיעתי כך באמת היה.

    אחרי זמן סיפר לי הרב אפרתי שהמקורבים באו בטענות לרב אלישיב למה קיבל אותי, ולמה בזבז זמן להסביר לי (הם האזינו מאחרי הדלת כמובן). הרב ענה להם: הוא לא עסקן פוליטי, הוא “בעלתשובע”, מתכוון להבין באמת… “עהר מיינסט אמת”.

    (בעיתון ‘משפחה’ האחרון היה ראיון נדיר עם לופוליאנסקי. הוא רצה לדבר על חדר הרפואה דחופה שפתח ביד שרה. העיתונאים התעניינו בעיקר בדעתו אם יש סיכוי לראש עיר חרדי נוסף. הוא ענה בזהירות, אבל היה ברור מדבריו: כשאין אישיות כמו הרב אלישיב שכל החרדים עומדים מאחריו ויכול להכריע בסוגיות קשות, ולנוכח הפילוג הפוליטי בין החרדים, אין סיכוי).

  3. אגב: סיפר לי יהודי מבוגר, חוזר בתשובה תלמיד חכם שבהיותו צעיר למד בישיבה לחוזרים בירושלים.
    הוא חוצניק, למד רפואה בעבר, והייתה חסרה לו בערך שנת לימודים בחו”ל להשלים לתואר של ד”ר לרפואה.
    התלבט מאוד אם לעזוב את הישיבה ולנסוע לחו”ל, ושאל את הרב אליישיב זצ”ל.
    הרב ענה: “ודאי שתיסע לסיים את לימודיך, צריך שתהיה לך פרנסה מסודרת”.

  4. אם ההשקפה של לופוליאנסקי מענינת את הציבור ומשמשת דוגמא אפשר לארגן ערב של שאלות ותשובות אתו

  5. אסף תרים את הכפפה ותארגן פגישה אישית קטנה וחביבה ומחכימה..
    תצרף אותי גם..

  6. אמר הפרח לפרפר:

    למה באת אלי?
    ואתה אומר שאתה רוצה להיות כמוני?
    לעולם לא תהיה כמוני ,
    אני לא זז ממקומי כבר אלפי שנים
    כל מטרתי היא להתנהג כמו שעשו אבותי הפרחים
    אני שולח שורשים להיאחז באדמה
    ואתה? יום גולם יום זחל ,עף מפרח לפרח
    ואני חושש שעוד ,תעוף ותספר לאחרים
    כמה שאני מטומטם
    אז בבקשה !!!!!
    עזוב אותי
    אני פרח
    ואתה : פרפר

כתוב/כתבי תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.