מהו הבסיס האמתי ל”תנועת התשובה החדשה”?

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

תחושה הזהות עם שאר בעלי התשובה / מהו הבסיס האמתי ל”תנועת התשובה החדשה”?

יהודה כתב דברים שחדרו עמוק לתוך ליבי, והחלטתי להתבונן, להרגיש, ושוב להתבונן ולראות ביתר קרבה את החוויה שעליה הוא דיבר.

ובנוסף… רציתי לקחת את התופעה שעליה יהודה כתב, ולבחון לעצמי אם זה משהו מיוחד לעניינינו – קיבוץ בעלי תשובה יחדיו להתארגנות ולפעולה. או שמא, תופעה רגילה ונפוצה, דרכו של עולם, שצריכים לקחת בפרופורציה ולא לבנות עליו מגדלים, אלא להשתמש בו רק לטובה, לחיזוק, ולא ח”ו לשלילת הזולת. יצאתי לדרך לברר לעצמי את השאלה הזו…

אז ראשית, אלו דבריו היקרים של יהודה:

“אתם לא מכירים את אלה שהצליחו בעולם החרדי ובכל זאת כל החברים שלהם הם בעלי תשובה, וברגעים אמיתיים הם מודים כי חברת בעלי התשובה היא החברה שבה הם מרגישים הכי טוב. זה רק סיווג טכני? התרגלות בעלמא? זה לא מייצר מבט או מהלך שונה במשהו?”

הדגש של יהודה הוא על :  “החברה שבה הם מרגישים הכי טוב“. זה מה שעשוי לייצר מהלך שונה.

בעקבות דבריו, ובעקבות השאלות שהוצגו בהם, התבוננתי, הרגשתי, נתתי לתחושות עמוקות ועדינות לעלות.

אכן, המציאות הפנימית שלו היא כפי שיהודה כתב.  בהחלט!!  יותר מאשר הייתי מודע לכך קודם.

יהודה, אתה צודק!  “חברת בעלי התשובה היא החברה שבה אני מרגיש הכי טוב” … יחסית לחברת החרדים.

אבל כדי להיכנס לשאלות… סיווג טכני, התרגלות בעלמא, מייצר מבט או מהלך שונה… המשכתי… והתבוננתי…

על מה?

על עוד תחושות במישורים מקבילים.

וכך עלה בתודעה שלי:

אני מרגיש נוח יותר עם אמריקאים, ובכלל עם כל דוברי האנגלית.

אני מרגיש נוח יותר עם אנשים שאוהבים את סיימון וגרפונקל, בוב דיילן, ולא את פינק פלויד.

אני מרגיש נוח יותר עם אקדמאים.

אני מרגיש נוח יותר עם אנשים שאוהבים שיחות עומק לעומת שיחות על אקטואליה.

אני מרגיש נוח יותר עם מי שהיה ביחידה קרבית.

אני מרגיש נוח יותר עם משהו שיש לו רקע בספורט תחרותי / מקצועי.

אני מרגיש נוח יותר עם מי שעוסק בתחומים הטיפוליים ובחינוך.

אני מרגיש נוח יותר עם אנשים שהם בערך בגובה שלי [לא יותר גבוהים, ולא הרבה יותר נמוכים]

אני מרגיש נוח יותר עם אנשים שאוהבים פיזיקה ומתמטיקה, ולא ספרות והיסטוריה.

אני מרגיש נוח יותר עם אנשים שעברו קשיים כלכליים, ויודעים מה זה לגלגל גמ”חים.

אני מרגיש נוח יותר עם אנשים שעברו ייסורים של כאבי גב.

אני מרגיש נוח יותר עם אנשים שגדלו בצפון תל-אביב או הדומה.

אני מרגיש נוח יותר עם אנשים ששומרים את אותה רמת כשרות כמוני, לא יותר מדקדקים ולא פחות.

כל מפגש, בכל רמה שתהיה, עם משהו שונה ממני, מייצר תחושת אי נוחות זעירה, מיקרוסקופית, ולפעמים יותר…

לא בגלל שיש משהו יותר טוב או יותר מיוחד ב…

אמריקאים.

סיימון וגרפונקל ובוב דיילן.

אקדמאים.

שיחות עומק לעומת שיחות על אקטואליה.

יוצאי יחידות קרביות.

ספורט.

תחום החינוך והטיפול.

הגובה שלי.

פיזיקה ומתמטיקה.

גלגול גמ”חים.

כאבי גב.

צפון תל-אביב.

רמת הדקדוק המסוימת שלי בכשרות.

בסך הכל… כי אני קרוב אצל עצמי, ומרגיש נוח עם הדומה לי.

לסבר את האוזן בעניין זה:

בתחילת לימוד שיטת ה- אן אל פי [NLP], עוברים תרגול ורכישת מיומנות ביצירת “ראפור”, דהיינו, תחושת הזדהות בין השותפים בתהליך הריפוי.

[מגעיל אותי הביטויים: “מטפל” ו”מטופל”, המקובלים בעולם התרפיה, לכן אני משתמש בכינוי של “שותפים” או “מנחה – מונחה”, העוברים תהליך משותף, בהנחיית האחד שיש לו נסיון וידע מקצועי בתחום, אבל שאיננו “מטפל” בזולת]

הטכניקה היא פשוטה: המנחה מקפיד לשבת באותה תנוחה כמו שותפו, מנסה להניע את חלקי גופו באותה שפת גוף של שותפו, מנסה להתאים את הקצב, האינטונציה, וסגנון הדיבור שלו, ואת בחירת הנוסחים שלו … לאלו של שותפו. כל זה ניתן לעשות, כמעט ללא יוצא מן הכלל, באופן מאוד מלא ומדויק, אך מאוד סמוי, בלי שהשותף מרגיש בכך ברובד המודע שלו.

התוצאה: תת ההכרה של המונחה מזהה את כל זה, ושולח מסר פנימי: “המנחה הזה הוא מאוד דומה לי. הוא שייך לאנ”ש הפרטי שלי. הוא כמוני, הוא טוב עבורי. הוא קרוב אלי. הוא מבין אותי ומזדהה איתי….”

חברה’…   זה עובד!!!  תשאלו את מי שעובד עם שיטת NLP.   עובדות בשטח.

וזה פשוט.

כי אנחנו אוהבים את עצמנו, וממילא, מרגישים יותר טוב עם מה שנקלט אצלנו כ”דומה”,

כי אני רואה בו את ההשתקפות של עצמי.

אז טבעי שנרגיש יותר נוח במצב של “מצא מין את מינו.” זה טוב, זה נפלא, זה יכול למנף את הקשר והאחדות. מאוד!!!

אבל לא בטוח אם זה מבשר על משהו יותר “טוב” או “איכותי” אצלנו, או אם תחושה זו מחייבת מבט או מהלך מיוחד.

[אני לא בא לשלול סיבות אחרות לבניית מהלך ומבט אחר, רק בודק את מה שיהודה כתב, שתחושה זו היא גורם ומניע.]

אמנם, לעניות דעתי, זה לא סיווג טכני, אבל זה לא יותר מאשר משהו בטבעו של עולם.

אני משאיר מקום לעיון: האם זה מייצר מבט או מהלך שונה? ועל זה עדיין לא מצאתי תשובה מבתוך עצמי, ומחכה לראות דברים מהותיים עולים בפורום כדי לחדד ולהבהיר בדיוק את העניין הזה.

בינתיים… אני שומע על

“תנועה של צדק חברתי”,

“שינוי תודעה רדיקאלית”,

“לקיחת אחריות על עצמינו”,

“תחושת שייכות לקבוצת של הדומים לי”,

“יצירת מקום לעצמנו כי דחו אותנו”,

“פלורליזם”,

“פתיחות”,

“מקום לשלוח את הילדים, כי אין להם מקום אחר” ….

כל אלו, לפי הבנתי, אין בהם שום קשר לתהליך התשובה, לקרבת ה’, לחידוש והולכת מהלך המיטיב עם כלל ישראל מתוך חווית התשובה שלנו ומתוך התובנות והכוחות שקיבלנו בתהליכי התשובה והתרחבותה.

כל אלו הם רעיונות ותכנים אוניברסאליים, ולא רק ששייכים לכל מגזר אחר בתוך עם ישראל, אלא לכל מגזר בכל אומה אחרת, להבדיל.

אנא עזרו לי למצוא ולגלות… מהו המבט והמהלך העולה מתוך תחושת הקרבה הטבעית שלי עם בעלי תשובה…  ???

זה מה שיצא לי, לטוב או למוטב, ברפלקציה האישית בימים האחרונים לאור דבריו החשובים של יהודה.

בואו נשמע עוד דעות, כי הנואנסים האלו יהיו קריטיים בבניית המכנה המשותף, באופן אמתי, מציאותי ועמוק.

ללא דמיונות, אשליות, והגדלת בועת האגו.

אקווה שלא תחשבו שאני בא להחליש, אדרבה, אני בא למצוא משהו אמתי, בר קיימא, שיוכל לחזק את התנועה, שעד כה, לדעתי, יש לה רגליים [כי הוא תוכל לזוז ולהתקדם, לעורר ולרגש, לסחוף ולהצמיח תקוות ודמיונות], אבל אין לה ידיים [כי אין לה מהות המביאה לפעילות שיש בה ממשות].

מחפש את הידיים. את הלב.

“ויהיו ידיו אמונה”… לנצח במלחמה האמתית….

באהבה

רפאל

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

41 מחשבות על “מהו הבסיס האמתי ל”תנועת התשובה החדשה”?

  1. רפאל,
    יש סט ערכים שלם שמחבר ביננו (בעלי התשובה) ומבדיל אותנו מחברת החרדים,
    אינני בא בביקורת כלפיהם אלא רק רוצה לאפיין אותנו, ודרך אגב אלו ערכים תורניים בהחלט אבל משום מה בתרבות שלהם הם אינם קיימים.

    1. שקיפות – שקיפות ביחסי האנוש, בתקשורת בין אישית כערך, היא בבסיס היחסים האנושיים כפי שאנו מבינים אותם. בלי קשר למקום לידה, לרקע תרבותי, או משהו אחר שציינת. אנחנו מזהים זאת בין אם אנו ילידי ארצות אנגלו סקסיות או ילידי דימונה וירוחם.
    לעומת זאת בציבור החרדי ההסתרה היא הערך המוביל.
    זכור לי היטיב שיעור במסכת אבות בו ציטט הרב את המשנה “כשם שמצוה לומר דבר הנשמע… וכו'” והסביר שתמיד עדיף לא לומר דברים אלא להסתירם.
    אני, ברוב תעוזתי, הערתי שבגלל תפיסה זו אנשים מסתירים מידע חשוב בבירורים על שידוכים, הצד השני יודע שהם מסתירים ומתחיל לחפור ולחפש, הם יודעים שיחפשו אז הם מסתירים יותר ויותר וכך מעגל הקסמים ממשיך ולבסוף משדכים בחור/ה שלוקח/ת כדורים פסיכיאטרים עם הפצצה של הישיבה/סמינר ומגיעים לגירושים וסבל ובושה וכו’.
    סוף הסיפור היה עצוב כיוון שמה שתארתי קרה לרב הזה במשפחתו יותר מפעם אחת.

    2. ערך שני זה חברות. חברות אמת שמחברת ומקשרת לא רק בכולל כחברותא אלא חברות שגורמת לתמיכה והשתתפות כנה ומתמשכת שגם אחרי שנים של נתק היא ממשיכה מאותה נקודה.
    מי לא מכיר מצב בו אתה יושב מול חברותא בכולל במשך שנים אבל בסוף היום, אחרי שלמדת איתו שני סדרים כל יום, הוא לא ירים אליך טלפון בערב סתם כדי לדבר, לא יזמין אותך לשבת. בקיצור הקשר והחברות הם פורמליים ופלאסטיים. זו צורת הקשר והתקשורת, יש אמנם סמול טוק (small talk) בבוקר או תוך כדי לימוד אבל אין שיח אמתי ואין קשר חברי ואין בכלל ערך כזה של חברות מתוך הקרבה וקירבה נפשית אנושית.

    3. אהבת הארץ- ערך שרובנו גדלנו עליו והוא טבוע בתוכנו, לא קיים כלל אצל חברנו החרדים, שנאת הציונות גזלה מהם את הדבר התורני הפשוט הזה. ארץ ישראל עבורנו היא מעבר למולדת, היא אהובה ויפה היא קסומה ומרתיתה את הלב, עבורם זו אפילו לא ארץ הקודש אלא פשוט מקום נוח לגור בו, ותמיד נוכל לברוח ממנה לארה”ב או בלגיה.

    4. תקשורת ישירה – הדיבור האנושי אצלם הוא לא ישיר הוא הולך במעגלים ללא כניסה ישירה אל הנושא. בעיקר כשמדובר על דיבור אישי. אני לא מדבר על דוגרי, זה בכלל לא קיים וגם לא ברור לי שזה תורני כ”כ, אני מדבר על שיח ישיר ללא רמזים וללא מעגלים חוזרים שוב ושוב. ייתכן וזה קשור לסעיף הראשון שכתבתי וייתכן שזה דבר בפני עצמו אבל אנו כה שונים מזה, שזה בלתי נתפס.

    5. געגוע – הציבור החרדי מתגעגע ומתרפק על העבר. זה מובן ואולי רצוי, הבעיה שהגעגוע הוא לגלות. געגוע וערגה לפולין וליטא של לפני מאתיים – שלוש מאות שנה או ליחלופין לתקופת הבן איש חי בעירק. אין להם געגוע למצב של תקומה של העם אין נוסטלגיה ללפני 1500 שנים לחתימת התלמוד, 1800 שנים לתלמוד הירושלמי, 2000 שנים בית שני, וק”ו שאין געגוע לתקופת המקרא, לנבואה, לקיום התורה כפי שהוא בלכתחילה ללא משקעי הדיעבד של הגלות המרה. כל סטיה שבדיעבד הופכת לקודש קודשים.
    רבים מביננו נדבקו בזה ועורגים לפולין וליטא, אבל זה לא בדי.אנ.איי. הבסיסי שלנו, את זה ירשנו מהגלותיות החרדית. זה לא טבעי לנו והחיבור הזה הוא מאולץ ומזוייף עבורינו.

    מקצת הדברים כתבתי ואעצור כאן כדי לא להלאות
    הכלל הוא שאנחנו שונים ערכית ולא רק כי אנחנו מאותו הכפר אלא כי אנחנו אחרים בשאיפות ובתפיסות העמוקות והעקרוניות.

  2. דוד תודה רבה!

    אני מחכה כבר כמה חודשים לשמוע את מה שכתבת. אני צמא לשמוע עוד ועוד, ורוצה שתכתוב כמה שיותר בסגנון הזה, ולא ילאה כלל.

    ממש מבקש ממך, להמשיך לכתוב עוד עניינים מהותיים כאלו, שעליהם נוכל לבנות.

    כי עד עכשיו, לא הצלחתי לשמוע בפורום מה הם הערכים החיוביים שתנועת תשובה יכולה להתגבש סביבם.

    אולי הייתי חרש, ואולי עסקו עד כה בנושאים אחרים…

    ואני תפילה, שאזכה לשמוע עוד דיעות, עוד רעיונות, עוד גישות… שיש בהם מהות.

    ובלי נדר, אקרא שוב ושוב את דבריך, אתן לעצמי את הזמן להתבונן, להרגיש, ולתת להם להדהד בתוכי, כדי לראות עם אילו מהם אני מרגיש חיבור אמתי…

    שבוע טוב

    רפאל

  3. דוד אחי
    אנסה להתייחס לדבריך אחד אחד..

    כתבת:
    יש סט ערכים שלם שמחבר ביננו (בעלי התשובה) ומבדיל אותנו מחברת החרדים..

    נכון אבל יש גם הרבה מחבר. דברים הנוגעים לעבודת ה’. וכוונתי לחרדים האמיתיים החפצים בקרבת ה’ ואהבתו. יש להם הרבה מסורת נכונה איך להעביר תפילה לילדים איך לעסוק בתיקון המידות. לא הכל תואם לנו למרקם נפשותינו כבעלי תשובה, אבל עם כל זאת יש, לי בכל אופן, הרבה מה לקבל מהם.. נפגשתי עם כמה וכמה עובדי ה’ חרדים ויש ביניהם כאלו המלאים אוצרות תורה וחסידות מלבד עומק גדול בהבנת הכתובים. כמו שיש רדידות אצל חלק מהבעלי תשובה ואין אנו רואים אותם כמייצגים אותנו ואת דרכנו, כמו כן עלינו לקחת מהחרדים את המיטב ולראות את הטובים שביניהם כמייצגים את דרכם ובית מדרשם..
    .
    כתבת:
    “שקיפות – שקיפות ביחסי האנוש, בתקשורת בין אישית כערך”..

    אתה צודק, אבל לפי ההיכרות שלי עם חלקם, אני רואה שהם משוועים לזה, ומנסים ליישם את זה במקומם. זה לא קל להם, כאמור זו אינה הגרסא דינקותא שלהם. אבל אני מזהה בהם רצון והערכה לאלו היחסים הבין אישיים. וכמו שאנו מגוחכים בניסיונות שלנו להחיל על עצמנו דברים נכונים שאינם בגרסא דינקותא שלנו, כן הם.
    אבל ברוך ה’, רבים מהם רואים ומרגישים בנעימות והאמת של זו התקשורת.

    כתבת:
    אהבת הארץ- ערך שרובנו גדלנו עליו והוא טבוע בתוכנו, לא קיים כלל אצל חברנו החרדים…”

    נכון, ולא לגמרי..
    יש יותר מסתם ניצוצי שינוי בנושא. דיברתי ביום העצמאות האחרון עם חרדי קבעצ’ אמיתי.
    הוא צעק במסדרון השטיבלאך השכונתי שצריך לחגוג ולהודות לה’ על ארץ ישראל ועל המדינה. אחר כך שאלתי אותו על השקפתו, ואין לי כח להאריך אבל הוא דיבר כאחד מבני ארץ ישראל ואפילו כדרך החרדים החמים דיבר בהתלהבות.
    שאלתי אותו “האם רבים חושבים כמוך”?
    הוא ענה בודאי.. ומיד שאל 4 איש שעמדו לידנו, ואחר כך שאלתי אני עוד, והממוצע השינוי הנ”ל הכללי היה גבוה הרבה למעלה ממה שחשבתי.. חלקם רק קרובים לדעותיו, אבל כפי שאמרתי ניכר שינוי גדול ברחוב החרדי ביחס לארץ ישראל ומדינת ישראל..
    אגב, בספר האחרון שכתבתנו היה פרק שלם על ארץ ישראל. ובמשאל שעשיתי בקרב הקוראים כמעט רוב מוחלט בקרב החרדים אמר שזה הפרק שעניין אותו והתחברו אליו יותר מכל.

    כתבת:
    תקשורת ישירה.. כנ”ל לעיל.

    כתבת:
    “געגוע – הציבור החרדי מתגעגע ומתרפק על העבר”…

    המבינים שבהם מתגעגעים לבחינת עבודת ה’ שהיתה אז. מלימוד והתמדת הגר”א עד קדושת/ענוות/אהבת ישראל של הבעש”ט, דרך תלמידי רבי נחמן שהפקירו את כל עולם הזה על מנת לזכות למעלה רוחנית.. כידוע אמיתת עולמם מושתת על השקפת ‘ירידת הדורות’ – “אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו’..”.
    רבי נחמן מחדש אומר שיש גם בחינת עליית הדורות, כלומר שיש בחינה שה’ מנהיג את עולמו ואותנו, יותר ויותר יפה.. וכאן אתה בדבריך אלה נכנס..
    אבל לפני זה אומר, שהחרדים הרדודים (כמו 95% מכלל האנושות) תופסים את החיצוניות של הגלות במטרה לשמור על הגחלת.. וכבר אמרתי שזה תפקיד קשה מנשוא (ל”ע).. וכדבריך לרובנו הבע”ת זה התפקיד לא שייך (בלשון המעטה).
    אכן מסכים איתך לגמרי שעלינו להבין מה ה’ רוצה מאיתנו עכשיו בדור הזה כפי שאנחנו, כפרטים וכציבור..

    כתבת:
    “הכלל הוא שאנחנו שונים ערכית..”

    נכון שאנו שונים, אבל אשרי מי שיוכל להיות חכם הלומד מכל אדם – ואפילו מחרדים..
    (כבר אמרתי על תדון מהרדודים למובחרים, אלא ממובחר למובחר.. )

    באופן כללי מסכים איתך שעלינו להבין מה הנקודה היחודית שלנו בציבור. וכפי שרפאל אמר “בוא נדבר על מה אנחנו כן”. וברור שכשנבין את זה וירגעו המים הסוערים
    נוכל לקחת הרבה יותר בקלות את הטוב שבשאר שבטי ישראל..

    אכן המלאכה הראשונה והאמיצה היא לנסות להבין מי אני?

    נשמע כמו מערכון אבל זו האמת

    עד כאן..

  4. אישית אני מרגיש הרבה יותר נוח בחברת בעלי תשובה כמוני, בגלל הרקע והמטרות המשותפים. ‏
    הערה: אני חייב לומר כאן משהו כואב. “הגלותיות” הזו, רבים מדברים עליה בזלזול. אבל שכחו ‏שהיא קשורה לדורות על גבי דורות של עבודת ה’, לימוד תורה ושמירת מצוות במסירות נפש של ‏גברים נשים וטף, מול עוני, רדיפות עד חורמה והריגות. שכחו את היצירה התורנית הנפלאה של ‏ענקי הדורות בגלות. אנשים [לא אתה, דוד] מתרברבים על “היהודי הגלותי המסכן וחסר ההגנה”, כאילו ‏הם יושבים לבטח, אבל לא היה חסר הרבה ב-1973 שהצבא הסורי האכזרי מכולם יגיע למרכז הארץ [כמתואר ‏בספרים “סבירות נמוכה” ו”המחדל”].
    וגם כיום דעאש, איראן, חיזבאללה וסוריה הורגים וטובחים אחד בשני ממש לא רחוק מגבולותינו. ‏מי מונע מהם להתאחד נגד “שונאיהם של ישראל”?‏
    כך שהדברים לא פשוטים. שכחו שעם ישראל שרד אלפי שנים ‏ללא צבא ומדינה כלל. והמדינה הזו – שאני שמח בקיומה ומייחל להצלחתה – קיימת רק כשבעים ‏שנה, שזה ‘פסיק’ היסטורי. ‏
    המסקנה האישית שלי היא, שלא פשוט לקבוע מסמרות בנוגע לעם ישראל. הוא מובל מלמעלה ‏בהשגחה עליונה.‏

  5. לפני למעלה מ-20 שנים הייתי בליל הסדר אצל הרב וולבה זצ”ל ודברנו בסוגית “מלמד שהיו שם מצוינים”, על הניכרות של עם ישראל כבעלי מנטליות שונה ( שכן אלו עובדי ע”ז ואלו עע”ז) מהמצרים. אני אמרתי: זה רק מנטליות והוא אמר לי: מנטליות זה דבר גדול. ניתן לומר כי ההבדלים בין המגזרים והעדות הם באמת הבדלי מנטליות וראו איזה פער או איזה סגנונות של עבודת ה’ הם מייצרות. מה שאמרתי הוא לא סיבה אלא סימן. והסימן הזה נשאר למרות המון מאמצים, שכליים ומנטלים שהושקעו במשך שנים על ידי רבים לטשטש ולהעלים אותו. אחרי כל מאמצי העל להכנס עמוק לתוך הטשולנט, נשארה עובדה זו בעינה. השאלה הגדולה היא האם זה דבר טבעי ולא ממשי, בדומה לכל הדוגמאות של רפאל, או שיש כאן דברים מהותיים יותר, שמייצרים שונות עקרונית. ואולי אפילו חלק מהשונות הזאת אינה “שריטות” בעלמא, אלא אדרבה דברים חיוביים בחיים ובעבודת ה’.
    נכון, אמנון, גם במקומות אחרים מוצאים כאלה שאוהבים, מחפשים את הדברים החשובים לנו, משגיח בישיבה חשובה היה הולך איתי מדי ליל שישי רק מתוך כך שהוא אהב דיבורים אמיתיים, ש”רק אצל בעלי תשובה ישנם”. אבל השאלה היא האם הדברים הללו הם נמצאים בתכונות המובילות שלהם או לא. האם חיים לפיהן? זה מזכיר לי שכשכתבתי את “לדעת בארץ דרכך” הרבה מהאברכים שאלו אותי בתום למה צריך ספר מיוחד לבעלי תשובה, מה לנו אין בעיות בחברה? אין בעיות עם ההורים? אין בעיות פרנסה, תורה וכל נושאי הספר. הייתי המום מחוסר ההבנה.
    אז מה שאמרתי היה בשביל להרים ראש להיעצר ולומר איזו אמת ואחר כך לראות מה היא אומרת לנו. בוודאי שאי אפשר לבנות על זה בלבד. לפרט את ההרגשות, מחשבות, כעסים, צחוקים להגדרות אמיתיות, על מנת שנוכל לדון, להבין ולהעביר הלאה.
    כמה שיותר שלווה ורוגע ופחות התלהבות, התלהמות, רגשות נגד ורגשות בעד, כאשר מנסים לומר, להגדיר.
    והעיקר לא לפחד כלל.

  6. אכן זה מעייף להחזיר למשקל את האיזון לאחר רוח הסערה..
    לוקח כח שיכול להיות מנותב לבניה והתקדמות..

    אז אולי נפסיק עם הביקורתיות
    ונראה מה כן יש לנו נכון מיוחד וראוי לשימור ופיתוח..

    הגישה של דוד,
    שמציג פעם אחר פעם את חסרונות החרדים (ולא אכנס אם צודק או לא),
    בעיני היא שלב ראשוני שכדאי להתקדם ממנו.
    אפשר להזכיר בעת הצורך טעות קיימת או שנעשתה בעברנו התשובתי, אבל לחזור ולציין שוב ושוב את החסרונות שלהם..
    לדעתי זה מסיט את הדיון למחוזות טפלים
    שמעוררים התנגדות אצלי ואצל עוד כמה חברים..

    זה שמערכות היחסים שלנו יותר זורמות וכו’,
    זו מעלה קיימת ממילא
    אם נרצה או לא, אשרנו ממש,
    אבל אין בזה עבודה
    זה פשוט קיים..
    ולחזור ולציין “שלהם” אין?
    בשביל מה?
    לראות כמה אנו שווים?

    שוב אני חוזר ואומר ספרו קצת מה כן ואיך עושים עם זה משהו מעשי..

    זה שאנו רגישים ומערכות היחסים שלנו יותר בריאות (לטעמנו)
    וזה שאנחנו יותר ישראלים (אשרינו)
    וזה שאנחנו גלויים ולא מסתירים (כל הכבוד),
    עדיין לא מרפא ומשלים את חסרונותינו כבע”ת..

    מישהו יכול להודות/להגדיר/לכתוב את החסרונות שלנו כבע”ת?
    חסרונות שהם לא בגללם, ולא בגלל ההגירה,
    אלא בגלל שחונכנו הרחק ממציאות ה’,
    ואותם אלה שיש בכוחנו לתקן..

    זה חשוב בשביל הענווה, וגם בשביל האיזון והאמת..

  7. דברתי היום עם יהודי יקר שהגדיר את בעלי התשובה
    כבאים מאהבה
    הוא אמר שאנחנו מלאים אהבה אל ה’ יתברך וזה ההבדל המהותי שמייחד את כולנו

    אולי אמנון יתרצה ולא יגיד שגם כל החרדים הם כאלה ונוכל להתקדם מהדשדוש המיגע שמנסה להגדיר אותנו תוך הטלת איסור מוחלט מלהציג את הטוב שבנו מול החסרונות של זולתינו
    כלומר שהבנת הראשונים שאין האור ניכר אלא מתוך החושך ושידיעת ההפכים היא אחת והיא המאפשרת להגדיר דבר היא הבנה לקויה וילדותית
    אז הנה….

    אנחנו באנו מתוך אהבה!

  8. אמנון מסכים. לי נראה כי רק כאשר אנחנו נהיים יותר רגועים-מרוחקים מהסוגיה החרדית הטעונה, חוזרים לסוג של מבט בחירי, ואפשר לחוש את עצמנו כראוי, לנסות לגלות מהן הדעות העצמאיות שלנו, להכיר במעלות האחרים, להכיר בחולשות עצמנו ולבנות את הדברים על פי מבחנים שפויים וללא השוואות אינסופיות, שמעורבות בנגיעות עכורות.
    אגב, ישנם רבים שדואגים לתחזק את השנאות כי השנאה היא דלק נפלא וערובה לקיום ולהנצחת האג’נדות והחומות.

  9. לדעתי הבסיס צריך להיות התעוררות חברתית ולא העמדת חזון של מהפכה רוחנית כללית, או שקיעה בביקורת על החברה החרדית.

    אנשי תורה, מוסר וחסידות זיהו עוד לפנינו את היותה של חברת בעלי התשובה בעלת מנטליות וצרכים ייחודיים, שמחייבת ומצדיקה התארגנות פנימית קהילתית וחברתית. האדמו”ר מביאלה, הרב וולבה ועוד (כפי שסוכם במאמר כאן: http://www.maane.info/179), הרב שפירא ואחרים.

    גם בהתבוננות מחקרית סוציולוגית הדבר כך. כאשר דן טיומקין כתב במאמרים והרצה בעל פה על חמשת השלבים בחיי מהגרים (כאן יש סיכום של הענין: http://www.maane.info/668) בעלי תשובה רבים הזדהו עם הרעיון וראו בו שיקוף מדויק של התהליך האישי שלהם. המקור להגדרה הזו היה ממחקר שנערך באמריקה ע”י ד”ר פני לואיס (אביא כאן למטה את התקציר). מי שיעיין בנושא ימצא שבכל שיח של בע”ת על עצמם ניתן לזהות מי נמצא באיזה שלב, וגם כאן בפורום במאמרים ובתגובות.

    אני לא חושב שאנחנו צריכים, או מסוגלים, להעמיד חזון יהודי רוחני חדש לחיי החברה הדתית והחרדית. יש בזה יומרה שלא במקומה, וזה מביא לעתים התבטאויות של חוצפה והרס, שגובלת לעתים בכפיות טובה והתנשאות סנובית. תכונות אופייניות של בנין נערים – סתירה (מגילה לא:). המטרה לא צריכה להיות העמדת חבורת מנהיגים ומורי דרך. זה גדול עלינו, וזה לא תפקידנו. זה השלב השלישי בחמשת השלבים הנ”ל במלוא השלילה שבו.

    אבל אנחנו בהחלט צריכים להתעורר לחזון של פעילות חברתית בקרב עצמנו ובקרב חברינו. לבנות שכבה של פעילים חברתיים, אנשי חסד ורעות. החלש יאמר גיבור אני, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר: חזק. “כי צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, *ולמלאות חסרון העולם*, ולהתפלל בעבורם” (ליקוטי מוהר”ן ה’).

    אנחנו צריכים ללמוד ממקורות התורה, המוסר והחסידות על החשיבות בהכרת עצמנו וצרכינו, ועל החשיבות בפעילות מעשית בכיוון הזה. אבל לא פחות מזה אנחנו צריכים ללמוד את תורת האקטיביזם החברתי, מכל מקור אפשרי. על הנחיצות שבו, על הדרך לעורר את עצמנו אליו, ובעיקר על דרך ההסתדרות הנאותה מבחינה ארגונית כדי להגיע לפעילות ולתוצאות.

    יהודה כתב כאן עקרון יפה ונכון: עם מי שאני רוצה לשבת בשמירה, הוא העמית והחבר המתאים לי. רפאל תיאר באריכות עם מי *נוח* לו להיות. עכשיו צריך לגלות את עקרון *המחויבות והאחריות* לחבר, ומתוך המצוקות והלבטים האישיים, ואולי דווקא בגללם, להיחלץ לפעולה. זה דבר אמיתי מצד עצמו, וגם רב תועלת כדי לתת משמעות חדשה לחיים בתוך משבר הזהות.

    (כדאי לקרוא מאמר נפלא של יהודה גרינוולד בנושא: http://www.maane.info/423)

    * המקור לתהליך חמשת השלבים של מהגרים / בעלי תשובה
    למדנו על הענין מעבודת תיזה אקדמית של בעלת תשובה בשם שירה צים, מקהילת הרב אויירבך.
    במאמר היא דנה בתהליכים של משבר זהות וגיבוש זהות חדשה. כתוצאה מסיבות שונות:
    משבר אמצע החיים, טלטלה קיצונית בתנאי החיים, הגירה ועוד. היא מציעה גם את החזרה בתשובה כדוגמה לכך.
    מי שמעוניין במאמר המלא יפנה לדן טיומקין.
    הנה חלק קטן ממה שכתבה שבו היא מסכמת את ממצאי ד”ר לואיס:


    ד”ר פני לואיס (1997) מציעה מודל התפתחותי בן חמישה שלבים לתהליך זה, המאגד בתוכו מאפיינים מתוך מספר מודלים שהוצעו לפניה.

    בשלב הראשון, שלב הקונפורמיות, המהגר מגלה קונפורמיות עיוורת כמעט כלפי החברה הדומיננטית שאליה הוא רוצה להשתייך, תוך שהוא מתכחש למקורותיו ומנסה לאמץ לעצמו באדיקות את מנהגי החברה החדשה ללא עוררין.

    בשלב השני, שלב הדיסוננס, נובע סדק במערכת ההכחשה והמהגר מכיר בכך שלא הכל מושלם בתרבות החדשה שאליה הוא מנסה להשתייך. שלב זה מלווה בתחושות של מבוכה ובלבול.

    בעקבות זאת, מופיעה בשלב השלישי ההתנגדות לתרבות הדומיננטית ורצון להיאחז במקורות, תוך יצירת אידיאליזציה מסוימת המאדירה את תרבות המקור על פני תרבות החברה הדומיננטית (הקולטת).

    לאחר מכן, בא שלב האינטרוספקציה, בו המהגר עורך חשבון נפש ובוחן את שתי התרבויות זו מול זו על מורכבותן, ולא בשחור- לבן, עד ליצירת הסינרגיה בשלב החמישי, כאשר המהגר יכול לעשות אינטגרציה מודעת וביקורתית ולבנות לעצמו זהות הממזגת את העבר עם ההווה (ואולי גם עם העתיד). זהו השלב בו הפרט יכול להגיע לידי פיוס עם תהליך שינוי הזהות.

  10. אני מציע לארגן קבוצות טיפוליות לחברים שקשה להם לעבור ממהלך 3 ו4 למהלך החמישי ,והם תקועים במהלכים הללו בצורה קיצונית

  11. כתבתי תגובה למה שעפר כתב ,קראתי והגבתי ,הדבר המעשי שאפשר להפיק מחמשת השלבים ,זה לעזור לאנשים להתקדם לשלב החמשי ,יש חברים שקשה להם להגיע לאינטרוספקציה,אני לא יודע מה זה בדיוק למרות שהספר היחיד שאבא שלי הכ”מ קנה לי היה מילון עברי לועזי ,אבל אפשר בהחלט ליחד את כנס בית מאיר ה13 לכנס האינטרוספקציה,(קמתי כעת משנת הצהרים ויש לי קצת מצב רוח חיובי ),טוב ,לא התעצלתי והבאתי את המילון (בהקדשה כתוב לאסף באהבה מאבא שנת 73)ואני קורא :”אינטרוספקציה הסתכלות פנימית בחויות הפנמיות של נפשו אז האמת שאני חשבתי לחתחילה שהפירוש של אינטרוספקציה,זה מה שעכשיו אני מבין כפירוש המילה סינרגיה אופס!!!!!!!!!!! לא מופיע המילה הזאת במילון שלי ,טוב לא התעצלתי ועינתי במרשתת ועכשיו אני רואה שצדקתי סינרגיה היא פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה טובה יותר אז אם לדייק את דברי כדאי ליחד את הכנס הבא להסתכלות פנימית בחויות הפנמיות של נפשו שהמטרה היא להביא לפעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה טובה יותר אז אם לדבר ברורות שני הגורמים הם שתי התרבויות הנל בפוסט של עפר שיביאו לתוצאה טובה יותר בע”ת שמח ומאושר שאינו מנוכר לא לחברה ממנה בא ולא לחברה שבא הוא חי ושלום על ישראל ,(מה שנשאר עוד להשלים זה לברר מה זה אינטרגציה ,או לפתוח בדיון האם אפשר לומר שהשימוש במילים לעוזיות יכול לתת אינדיקציה מהיכן בא המדבר ? האם הוא חרדי או בע”ת)

  12. המילים הלועזיות הן כמובן מהמחקר של הדוקטורית האמריקאית

    1. קונפורמיוּת –
    או קוֹנְפוֹרְמִיזְם, (בעברית: תַּלְמָנוּת) היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה. (באנגלית:Conformity מגיעה מהמילה Conform שפירושה התאים/ השתלב). זהו מצב שבו אדם מתאים את התנהגותו ו/או את דעותיו לנורמות החברתיות הקיימות ולכללים של התנהגות המקובלים בנסיבות נתונות אם באופן אמיתי או מדומה.

    2. דיסוננס –
    דִּיסוֹנַנְס (צְרִימָה) הוא מצב של חוסר הרמוניה.

    3. התנגדות (לתרבות השלטת)

    4. אינטרוספקציה –
    אינטרוספקציה, בתרגום לעברית: אינטרו=פנימה, ספקציה=הסתכלות, כלומר, הסתכלות/התבוננות פנימה, או בחינה עצמית פנימית. ב”פנימה” הכוונה לעולם הפנימי של האדם, כלומר לנפש: מחשבות, רגשות, צרכים, זיכרונות וכדומה.

    5. אינטגרציה מודעת –
    הפיכת דברים נפרדים ושונים לישות אחת, מיזוג, שילוב, איחוד.

    סינרגיה –
    פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה טובה יותר מצירוף פעולות כל הגורמים בנפרד. שיתוף פעולה בין שתי קבוצות, פעולה משולבת.

  13. אסף הזכיר לי את הבדיחה הבאה:
    “לכבוד מערכת הארץ!
    אני מנוי על עיתונכם זה שנים רבות.
    בכתבה שפירסמתם בגיליון הקודם הופיע המשפט:
    ‘הדיסוננס הקוגניטיווי בין הפוזיטיוויזם הקולקטיווי לנגטיוויות הדטרמיניסטית היא מהרעות החולות של הציונות’.
    ורציתי לשאול – מה זה, לעזאזל, ציונות?”.

  14. לאורדברי המחקר שציטט דן והובא כאן ע”י עופר אין שלב של התארגנות עצמאית והכרה שהמהגר הוא מגזר עצמי וכו’. אם נקבל את דברי המחקר כמוחלטים אז אולי יש מקום ללטף את הנפשות ולהקים קבוצות תמיכה כמו שהציע אסף או גמ”ח עזרה חברתית כמו שהציע עופר אבל אין מקום להקמת מוסדות חינוך עצמאיים והכרה בעצמנו כזרם עצמאי.
    האם אני צודק?

  15. דויד,

    הצעתי ‘גמ”ח עזרה חברתית’?!

    כנראה דילגת על הפסקה בדברי:
    “חברת בעלי התשובה בעלת מנטליות וצרכים ייחודיים, שמחייבת ומצדיקה התארגנות פנימית קהילתית וחברתית”

    וכנראה דילגת ועל דברי האדמו”ר מביאלה שהובאו בקישור שהבאתי:
    “כבר מילתי אמורה מזה שנים רבות שטוב ונכון שתתקבצנה קהילות של בעלי תשובה באופן עצמאי לצרכיהם, ויארגנו לתועלתם בקודש תלמודי תורה, ישיבות קטנות, ישיבות גדולות וכוללים המורכבים מאברכים בעלי תשובה וממלמדים, רמ”ים, מגידי שיעורים ורבנים בעלי תשובה המוסמכים לכך. והכל באופן עצמאי לפי צרכיהם של ציבור יקר וכשרוני זה, ולתועלת רבה.”
    סינרגיה בהתגלמותה.

    כל חמשת השלבים של מודל ההתפתחות מדברים על ה*יחס* של המהגר לחברה שהיגר לתוכה.

    אחרי שהוא נוטש את ההיטמעות העיוורת (1),
    נרגע מהבלבול שנגרם לו ממה שהוא מבין על החברה שהיגר לתוכה (2),
    נגמל מן הזעם “הקדוש” על התרבות השלטת (3),
    בודק את עצמו באמת ומבין מה הוא צריך (4),
    אז הוא פנוי לקחת את הטוב שבעצמו, ואת הטוב שבחברה שבא ממנה, ואת הטוב שבחברה שהיגר לתוכה –
    ומכל אלה לבנות חברה חדשה שחיה בעצמאות אבל בשלום והפריה הדדית עם החברות שלידה (5).

  16. אסף
    דיברת כל כך ברור עד שהצלחת להעלות חיוך רחב על שפתי,
    אשריך (ואשרי אביך נ”ע שבנו ונכדיו כיפה על ראשם)..

    עופר
    מלבד סיכום הדברים הבהיר,
    הבדיחה על עיתון הארץ הצליחה אפילו הצחיקה אותי..
    (היה שווה כל האתר רק בשביל זה ..)

    ולעניינו:
    מה שמקשה על התנעת כל המהלך,
    הוא מה שאמרו חכמים “קדירה דבי שותפי לא קרירי ולא חמימי”,
    כיון שיש כאן עדיין בחינת מיזוג רעיונות ודעות,
    אנחנו קדירת שותפין, ולזה אין עדיין את המסירות נפש החמה..

    נכון שיש דלק חזק וזול של “יחי אנחנו – בוז אתם” (כמ”ש “יחי מכבי בוז הפועל”),
    אבל יהודה כבר ציין למעלה, שעלינו להימנע מדלק עכור זה,
    הפועל תנועה אבל מזהם את האוויר..

    אז צריך למצוא את הדלק הנכון ..

  17. יש רגע שבו כל המיחלים להשם מרגישים וידעים שכלם רוצים את אותו דבר ,רגע של אחדות ,רגע שבו כלם מרגישים כאיש אחד בלב אחד ,למרות שכל אחד בא ממקום אחר של שבעים פנים בתורה אבל באיזה רגע של חסד כלם מרגישים שהרצון והמטרה היא אחת, כמובן ,שזה רגע שחולף אולי בעת צרה שמאחדת את הכל או ברגע של שמחה גדולה ,בשורש עם ישראל הוא נפש אחת ,אז כמובן שהרשימו הזה צריך להיות הבסיס לפעולה ,הבעיה שאי אפשר לנסח את ההרגשה הזאת ,היא קצת חמקמקה ולא ניתנת לתיאור קצת כמו כל חד כפום וכו ,אבל אם הידיעה הזאת קימת אז אפשר שהיא תהיה בסיס לפעולה ,זה קצת אידאה גדולה ,ויש סיכוי שיהיו אכזבות ,וגם את ההרגשה הזאת קשה בכלל להשיג ולהרגיש אלא ברגעים מיוחדים של שעת השקט ,ברגע כזה כל אחד מוכן לוותר על המקום שלו בשביל המטרה ,קצת לזוז הצידה עם האגו שלו ,הרגשה כזאת שתניע אותנו לפעול יכול לתת לנו רק הקבה

    בקר טוב

  18. דברים המתקבלים, דברי אמת ניכרים.

    ואז עולות השאלות: האם זה משהו שאנחנו נוכל להנחיל לדור שני שלישי ורביעי?

    האם זו תהיה נקודת המיקוד המרכזי של “מערכת חינוך לדור שני של בעלי תשובה”?

    האם זה מיוחד לנו, ולא לחלק [אמנם לא גדול] מהחרדים?

    האם אנחנו מטפחים את זה כמו שצריך, כרגע מתחדש? או אולי הצורך להתארגן בא במקום זה?

    לי אין תשובות ברורות, אני רק מעורר לדיון, ומחכה לשמוע את רחשי הלב…

    שבוע טוב

    רפאל

  19. שלום רפאל
    נראה שהדבר אינו ניתן להנחלה לדורות הבאים..
    לכאורה מיוחד לנו ..
    ובינתיים בגלל חוסר מודעות – העניין לא מטופח כלל..

  20. רגעים, חוויות, הארות יחודיות, הם דברים שיכולים להיות סטרטאר נפלא, אבל אי אפשר ל”ארוז” אותם ולהנחיל אותם ובכך אנחנו סותמים את הגולל על שליחות מיוחדת שיש לנו. כי מי שלא חווה את ה”אורות” ההם הוא לא שייך לפרשה.
    אז נחזור לכאב, למהגרים, לעבודה הסוציאלית ולמטפלים הקליניים ואנחנו באמת “אפיזודה חולפת”.
    זהו רגע מכריע ונוקב, לא?
    מה, צודקים כל אלה שאומרים כי בעלי תשובה צריכים הכנעה וענווה ואז הם יוכלו לחזור בשקט לחורים שלהם ולחכות שאולי הדור השני ישתלב בזהויות הקיימות?
    נדמה לי שחלק מכותבי הפורום לא חווים את חווית השליחות של בעלי התשובה , כי הם אינם מתחככים עם אחרים, כי הן עדיין בשלבי החיבור מהאמא הגדולה, כי הם עדיין עם ה”תורות” הגדולות של גדולי המחשבה והחסידות ואינם מחוברים לתורת החיים, למציאות הקיימת. למציאות, שכל המגזרים הקיימים חייבים להתעשת ולמצוא מהלכים שיחזיקו את השינויים שמתחוללים בכל המגזרים.
    אז אולי קשה לארוז את האורות, לתרגם אותם לחיים ולמהלכים ואולי לא חשבנו על זה מספיק ואנחנו כעת רק מתחילים לגשש, אבל אין ברירה וחייבים לעשות זאת, שאם לא כן, כל אחד ישלוף את התיאוריות הישנות שלו ובפוזה של אנשי הגות נדון עליהם עד איבוד ההכרה.

  21. יהודה בקר טוב
    קראתי את מה שכתבת אולי עשר פעמים,והייתי רוצה להבין יותר, בתור התחלה אולי תספר יותר על חווית השליחות שלך ,וכך אולי אבין יותר ואולי גם אחרים
    אני מתיחס למה שכתבת:”נדמה לי שחלק מכותבי הפורום לא חווים את חווית השליחות של בעלי התשובה , כי הם אינם מתחככים עם אחרים,”

  22. אשמח גם אני להבהרה נוספת: מהי תורת החיים?

    ומה יש בה שלא קיים ב”תורות” הקיימות?

    ברור לי שצריכה להגיע תורה “חדשה” – עתיקא סתימאה, מובטח לנו בספרים.

    אבל אני לא יודע מהי, כי עדיין “בתולה לא ידעה איש”.

    האם כוונתך לתורה הזו?

    אם לא, אז אני מאוד משתוקק וסקרן לדעת מה העקרונות /יסודות / תובנות בסיסיות שלה…. ?

    מתוך שמחה שהפורום מתחיל לגעת בענייני הליבה…

    רפאל

  23. אולי בשביל ההתחלה, אני מפנה למה שאמרתי בכנס תנועת התשובה שהיא קשורה בשליחות שלנו ולמאמר שאני מפרסם כעת בפורום הזה – תורת חיים. זה אפילו קשור לסוגית ההתנהלות של יונתן רזאל, שלדעתי גם היא קשורה לתורת חיים בתוך העולם.

  24. אז האם תורת חיים היא ה”עתיקא סתימא” זה בוודאי שאני, שאוהב מאוד גלידה, שוקולד ופלאפל, לא בטוח שאני אדע. וכל הדיבורים הללו שמזהים מהלכים ענקיים ודברים גבוהים ונעלמים בתופעות עכשוויות, לא מדברות אלי. שם באמת צריכים ענקי עולם שגידו כי תופעה פלונית היא המהלך שמוזכר בזוהר וכו’. לא בגלל שאני ליטאי, ספרדי או עניו, אלא בגלל שאני ריאלי במושגים שלי.
    תורת חיים פירושה תורה שמתחשבת וחייה בחיים המציאותיים. דוגמא: אנחנו חיים בחיפה ויש שם ערבים, לא אלו של ירושלים והשטחים, אלא ערבים שחיים בחיפה היהודית 70 שנים וילדיהם שנולדו כבר לתוך העולם החיפאי. מערכת היחסים היא שונה לגמרי ומתחילה מהרופאים והאחיות בבית החולים, רואה החשבון, השכן ממול, כאשר לפתע עולה הסוגיה ההלכתית של “לא תחונם”, לא תתן להם חן – אסור לשבח גוי. מה זאת אומרת? אתה יודע איך ד”ר פואד טיפל בבן שלי? בקהילה נכנסנו לסוגיה וראינו את הדעות השונות. אז בבית המדרש הייתי יכול להחמיר בכל השיטות, אבל כאשר הדבר הוא חזיתית ואתה נמצא במערכת יחסים מתמשכת, אולי הדבר מזמין השתמשות בדעות המקילות, כדי שחיי יתנהלו בזרימה טבעית עם עצמי. ובכלל מתברר לי כי אף פעם לא עסקתי באמת בסוגיה של מהו ומיהו גוי? וכל היחס שלי הוא רק מדיבורים במקווה או אג’נדות שמגייסות קטעי חז”ל למטרתן.
    או כל הנושאים הקשורים למדינה, האם כל הפסקים והדעות היו נשארים כך, אם היינו לוקחים אחריות על המדינה, על כל העם, על תושבי הארץ. שוב מזדקרת הדוגמא של אורי לופולאנסקי – ראש עירית ירושלים עם תקציב של הכנסה הפלונית, מסגד אלמוני וביתר ירושלים בשבת.
    בחיפה גם התוודעתי לסוגיית הגרות של הרוסים, אותה גלות שעברה שואה רוחנית איומה, שסופה נישואי תערובת, לא בסגנון ארה”ב, כאשר משפחות שהאב היה יהודי והאם גויה, ברוסיה התייחסו אל הילדים כאל יהודים והם סבלו כיהודים. והנה, כשעלו ארצה הם “חזרו” להיות כמובן גויים.
    מה אתה רוצה להפוך אותם ליהודים ללא גיור? בוודאי שלא, אבל השאלה באיזו עמדה נפשית אתה מגייר אותם: האם אתה מסתכל עליהם כאל שחקן כושי במכבי תל אביב שרוצה לשאת את הישראלית שבה התאהב, או בצורה אחרת – בהבנה ובחמלה. נ”מ להרבה פסקים שמוצאים בהלכות גיור לקולא בנסיבות מיוחדות, כולל פסקים של רבי משה פיינשטיין זצ”ל.
    אלו הן מקצת מהדוגמאות הגדולות יותר, אך במהלך חיים בתוך החיים הדוגמאות פזורות שוב ושוב, כאשר היותך בשטח, חי ומריח את השטח משנה את כל התמונה.
    ופה ממש פה גם מונחת השליחות המיוחדת של בעלי התשובה – להביא את נוכחות ה’, על ידי עושי רצונו, בצורה המתאימה והמאהיבה, אך ללא חנופה או אינטרסנטיות מגעילה.

  25. דווקא הסוגיות שהעלית כדוג’ צריכים התייחסות/הכרעה של ענקי עולם..
    ונכון להרגע הבעיה גדולה היא שהת”ח בורחים מסוגיות אלו,
    וסוגיות חיים אלו הן מחויבות הדיון והן קשות חמורות וסבוכות..

  26. כן, כשהם נמצאים בבתי מדרשות או בשכונות חרדיות, אבל כשאתה פוגש זאת בחיים אתה מתמודד איתם. דבר שני אני מתחנן להבנה שלא תמיד הנושא הוא פסק הלכה ספציפי ו”טכני”, כל נושא כזה הוא יוצר אצלנו גישות, מחשבות, כיווני התייחסות. כך למשל את ה”אסור לשבח גוי”, האם הוא אינו יוצר אצלנו התייחסות נפשית לגוי, האם דבר רבי שמעון של הטוב שבגויים לא הופך אותנו, עד שחלקנו מעדיפים להתעלם ממנו ומה על רבי יוחנן שהיה מקדים שלום לכל אחד בשוק ואפילו לנוכרי. אז איך אני מתייחס לד”ר סלים מורקוס? וכו’.
    אלא שאתם נמצאים שם בירושלים ויושבים בבית המדרש ויש לכם המון רעיונות ודעות ומחשבות, שמקסימום לא נכונות, ואחרים כמו יעקב אבינו בבית לבן הארמי חיים אותם וזה כל כך אחר ושונה וקשור לא רק לפסק טכני, אלא למצב נפשי להתייחסות נכונה, שאני יכול לחיות איתה.

  27. אני שמח לשמוע את ההבהרות, ובכל זאת, אשאל שוב מתוך ההבנה שלי…

    סוגיות ההתייחסות לגויים כאשר חיים בקרבם לא נראית לי חדשה, אלא היא תורת חיים של אלפי שנים.

    אכן, בירושלים, בני ברק, אלעד, ביתר ובית שמש, זה לא יום יומי.

    רעייתי, עובדת שנים רבות בבית חולים שערי צדק, חווה את זה כל הזמן.

    שליחי חב”ד, בכל מקום בעולם בחו”ל, חיים את הסוגיות האלו יותר מכל הזמן.

    ורבים מאוד מבני התורה היהודיים בתפוצות, בארה”ב, צרפת, אנגליה, ועוד מקומות רבים, חיים את תורה החיים הזו.

    בכל מקום, לפי הגישה הכללית או הפרטית של אותו מקום או המנהיג המקובל בציבור החרדי / דתי באותו מקום.

    אני לא רואה בזה נושא ונידון חדש, ולא רואה את זה כסוגיות הקשורות להיותנו בעלי תשובה. אני מבין שיהודה חושב אחרת, ואשמח לקבל הבהרה… מה השליחות שלי כבעל תשובה שונה מהשליחות של יהודים חרדים מבית, דורי דורות, ההולכים לגור במלבורן, לוס אנגלס, יוהנסברג, דאלאס וכו וכו וכו….. ?

    [כאשר הזכרתי את תורת עתיקא סתימאה, זה לא היה בגלל שמישהו מעלה על דעתו לקשר בין “תורת החיים” ובין תורת המשיח. זו הייתה מעין שאלה רטורית להדגיש את הפליאה שיש לי כאשר אני שומע קולות של “תורה חדשה”, שלא מקבלת מענה בדברי גדולי הדורות…. ברור שהעיסוק בסוגיות הוא אחרת כאשר חיים עם הבעיות והמצבים בפועל, כמו שלימוד מסכת חולין שונה בבית המדרש ממה שהיא בבית המטבחיים, אבל בבית המטבחיים זו לא תורה חדשה, אלא אותה תורה שיונקת ומבוססת על הכרעת הסוגיות בבית המדרש ע”י הבקיאים במציאות של בית המטבחיים]

  28. אני רואה כעת קטע נוסף שיהודה כתב, ומקווה שהבנתי נדבך נוסף בכוונתו.

    ושוב השאלה: כמו שיהודה מתלבט בסוגית החיים של התייחסות לגויים, ובצדק, ובאופן שהתשובות לא כתובות ולעולם לא יהיו כתובות בשום ספר, כי הם כתובות בתורה החקוקה והנחקקת בכל רגע מחדש על הלב של כל אחד ואחד…

    אבל …. זה אחד מאלפי שאלות, יומיומיות, שאינן קשורות לתנועת תשובה.

    למשל: איך אני מתייחס לתזונה? כמה סוכר להכניס לגוף בכל יום?
    ומה עם סיגריות חשמליות במרחב הציבורי?
    ספורט וכושר גופני?
    טיפול בהורים מזדקנים?
    פוליטיקות פנימיות במקום העבודה שלי?
    קריאת חומר מקצועי הכולל תכנים מבודהיזם ומתורת הסופיים? [הרמב”ן כבר עסק בנושא זה]
    דקדוק ההלכה בכל הקשור לריבית, כאשר המציאות כמעט לא מאפשרת… [להקל בחשש איסורים דאורייתא ??? ]
    שיחה עם נשים במקום העבודה? דרך ארץ, כבוד הבריות, מחשבות והרהורים, יחסי אנוש מינימאליים, ייחוד, “לזרום” ואולי גם לחמוד אשת איש [באונס כמובן, כי הייתי צריך למען השלום במקום העבודה לשוחח איתה בניחותא…]
    כיצד להתייחס לוואטסאפ, פייסבוק, טלגרם… לצורך חיבורים חברתיים, לצורך פרנסה, או לצורך סקרנות ותאווה או כבוד…

    אני חוזר ומבקש, אפילו מתחנן… כי כל השאלות של יהודה הם חשובים וקריטיים, ודורשים התייחסות, אבל, ריבונו של עולם, מה זה קשור להיותנו בעלי תשובה?

    מה השליחות שלי בשאלות אלו יותר מעוד אלפי שליחויות שיש לי כבר, כפי שהקב”ה הזמין לי, אפילו שאני גר בירושלים.

    היום העברתי סדנת מדיטציה [לא סדנת מוסר, ולא חסידות. מ – ד -י – ט- צ – י – ה ] לצוות מורים בבית ספר שמאלני ברמת אשכול. קירות מלאים בפלקאטים של ביטול כל שמץ של ייחודיות לעם היהודי. תחושת שיוויון מוחלט, ללא הפרדה כלל מאומות העולם. אין בין יהודי ובין גוי כלום, כלום כלום… [עפ”ל] ובכל זאת, כנראה שאני לא חי את תורת החיים, כי את הסדנא הזו העברתי בירושלים.

    אני מופיע שם בלבוש חרדי מלא. ללא שום ניסיון להראות שאני בעל תשובה או להסתיר שאני בעל תשובה. זה לא פרמטר בחשיבה שלי.

    ובכל זאת, אולי אני כן ממלא את השליחות שלי בעולם.

    באהבה, ובתקווה שאזכה להבין….

    רפאל

  29. כאן אני צריך לומר גילוי נאות. אני אישית, איני חושב שיש בכוחנו לחדש תורה חדשה בבחינת תורת הבעש”ט, תורת המוסר של רבי ישראל, או הרש”ר הירש וכדו’, דבר זה שייך לגדולי עולם ממש (אפילו לא לגדולי דור). אז הכוונה היא לשליחות בעולמנו העכשווי, שבוודאי יש בו חידוש כמו שיש חידש בכל אדם בעולם. כי גם המציאות, מאזן הכוחות, האופי והאווירה משתנים ובכל דור יש את הקניטש שלו. זהו גם תפקידם של דורשי כל הדורות, בבחינת “משה קיבל תורה ומסרה (הורידה) ליהושע”, לסכרן את התורה עם מציאות הדור, שתהיה תורת חיים.
    אז אנחנו חיים כיום בעולם, שבו אביתר בנאי יכול להעביר את עצמו והקהל יאהב את זה ויתחבר אליו וכך הלאה והלאה ואיני רוצה לחזור על עצמי. אך זה חידוש שלא הכרנו מעולם ובממדים כאלו.
    והוא הדין לתורת חיים, בוודאי שאין כאן חידוש עולמי, אלא דרישה פשוטה של ציבור משמעותי, שרוצה שהתורה תדבר על נושאים ובמקומות שהיא לא הייתה שם בשנים האחרונות, ותתמודד עם באמת עם הנושאים, כך שהיא תוביל את חיינו. נכון, זה קיים בחו”ל ובכל הדוגמאות שכתבת ואפשר למצוא דברי תורה בנושאים אלו גם אצל הרבנים הדת”ל. אבל אצלנו יש עוד מימד – כי דווקא אותה שליחות, אותה הכרות קרובה, אותו יחס אמיתי וחברות שהם טבעיים וזורמים, יוצרים מצב שבו אנחנו הופכים למעניינים ומעוררי סקרנות. סרט של רמה בורשטיין עורר בוודאי מאות שאלות החל מ”איך את כדתייה עושה סרט” ועד התעניינות בחיי הדת שלה. ולא רק היא אלא אפילו אני במכולת עם החילוני החיפאי הזקן עם הקוקו, שמנסה להדליק אותי בכל פעם ואני פשוט לא בא לי כבר על ההתכתשות הטפשית הזאת ומעביר נושא, רואה כי לאט לאט הוא מפשיר. וכך גם שאר בעלי התשובה שתפסו את הראש הנכון, ירדו מהפצת הדת ונותנים את עצמם בפשיטות ובתמימות ומעוררים שוב ושוב התעניינות וסקרנות. מצב זה, שבו יותר ויותר בעלי תשובה מסקרנים ומעניינים, משתלבים ותופסים מקומות במקצועות השונים, עשוי להוביל למצב שכאשר יקרה דבר מסעיר במדינה, באופן טבעי ובסקרנות יפנו אל התורה לדעת מה היא אומרת. דבר שמתקיים כבר בהמון מקומות שבהם בעלי תשובה נמצאים ושמעורר את הצורך האמיתי להתעסק בנושאים, שלא טופלו ואינם מוכרים כנ”ל.
    אתם מבינים “בעלי תשובה הם הדבר המעניין בדורנו” כך אמר איש חילוני מיוחד במינו. ב-ynet דנו מדוע דווקא המוסיקאים הבכירים והמסעירים הם בעלי תשובה ודיברו בחיוב על ההתמודדות המעמיקה והמעניינת בחייהם.
    וזאת, למרות כל השריטות שלנו.

  30. עכשיו ראיתי את התוספת של רפאל. כן, כן, כן, זו השליחות, הם רואים מול העיניים דוס שחור, שלא מטיף, לא מכניס בכוח תורה, מדבר על מדיטציה ולאט לאט חודרת ללבם המחשבה, שהוא משהו מיוחד, ממש על הכיפאק. וזאת מהפכה עולמית.
    וכך כל השאלות ההלכתיות, שבמשך השנים לא נשאלו במחוזותינו, כי הן שייכות לעולם החילוני ההוא, מובאות בחזרה לתוך שולחן התורה, כי היא נוגעת לכל חלקי החיים ואמורה לברר אותם באמת. ובעלי התשובה הם אלו שבאו משם ומכירים את העולם ההוא, אך במהלך החיים שלהם התברר כי “אין עוד מלבדו” ו”לית אתר פנוי מיניה”, אז דחיל ראבק,
    כמה סוכר להכניס לגוף בכל יום?
    ומה עם סיגריות חשמליות במרחב הציבורי?
    ספורט וכושר גופני?
    טיפול בהורים מזדקנים?
    פוליטיקות פנימיות במקום העבודה שלי?
    האם מותרת קריאת חומר מקצועי הכולל תכנים מבודהיזם ומתורת הסופיים?
    שאלות שנובעות מאותו קשר בין העולמות בתוספת החיבור האמיתי לתורה ולה’ כמלך העולם.

  31. עכשיו חשבתי כי אם בימינו היה ברור לנו שחזרה בתשובה פירושה להשליך הכל ולעלות לירושלים, דבר שפחת יותר ויותר במשך השנים, היום הנוכחות של בעלי התשובה, אשר נמצאים חיים באזורים מעורבים, עובדים, יוצרים בדיוק כמו החילוני שלידם, עשויה לייצר מחשבה אצל הסובבים, שאולי יש אופציה לחיות את אותם החיים אחרת.

  32. איפה עוד דעות, עוד כותבים?

    כל הדוברים בכנס, לפחות, והעתידיים לדבר בכנסים הבאים…

    כל מי שמרגיש שיש עת רצון, צורך ויכולת להתארגן…. איפה אתם?

    אנא… השמיעו את קולכם !!

    בתקווה,

    רפאל

  33. תודה ליהודה על דבריו. מסכים גם אני.
    רפאל:
    – אני מצאתי אצל רבנים חרדים-לאומיים התייחסות נרחבת לנושאים הללו, של שמירת תורה בחיי המעשה של זמננו.
    לרב שמואל טל יש שו”ת בשם טל חיים, להשגה ביד בנימין. ויש עוד רבנים.
    – לכל אחד מאיתנו ה’ נתן את היכולות שלו, את ניסיון החיים וההבנות שלו.
    אני סבור שעם זה צריך לעבוד, ולעשות את שאתה יודע.
    אביתר בנאי יודע להלחין ולשיר, אתה יודע תורת הנפש, פלוני עורך דין, ואלמוני נגר – פשוט לעשות עם זה חיים של יצירה, של פרנסה בכבוד, של משא ומתן באמונה, לתת את מה שיש לך.
    ובגלל שאנו מבינים ‘חילונית’, אז במידה שאתה יכול לצאת אליהם ולתקשר איתם – למה לא. זה חשוב.
    אבל צריך זהירות גדולה לא להיסחף ל’שם’. היו שיצאו, נסחפו ונפלו. צריך עמוד שדרה תורני, אישיות בוגרת, אהבת ה’, ועוד… אבל זה אפשרי.

  34. ניסן אחי תודה על המשוב,

    לא התכוונתי שאין ספרים, מאמרים והתייחסות של רבנים.

    התכוונתי שבפועל, אחרי כל ההתייחסויות, כל מקרה לגופו, עם ריבוי הגוונים וההשתנויות ממצב למצב, ובסופו של דבר, לכל בר דעת, ההכרעה האישית בידו ברוב המקרים, לאחר עיון והבנת הליבה של הסוגיא, והפרמטרים העיקריים.

    בערך לפני 20 שנה, הלכו והתרבו השאלות שהגעתי איתם לרבנים בכירים, שעליהם ענו לי: השאלה מורכבת, הצדדים שקולים, ורק אתה תוכל להכריע לעצמך… אז התחלתי ללמוד להבחין בין מה שדעת הרב תוכל להכריע, ובין מה שיישאר לשיקול דעת האישית שלי. מקווה שאני זוכה לעשות רצון ה’…

    ההתלבטויות של יהודה נשמעות לי יותר בסוג השני… אם הבנתי אותו נכון.

    באהבה,
    רפאל

  35. רפאל
    אני רואה את החקירה והחתירה המתמדת שלך להבין מה אנחנו נומה ייחודינו
    אתמול מצאתי בעצמי נקודה שלדעתי עונה על מספר דברים אצלי ואלי זה נותן נקודת מבט גם על עוד בעלי תשובה
    ייתכן ולא כל בעלי התשובה יזד’הו עם מה שאכתוב אבל יש רבים מאד שכן והם אלו שאני מכיר,
    עולם ילדותי היה עשיר באופן מדהים,
    רוחב היריעה המחשבתית, תרבותית, חושית שאליה נחשפתי היה ענק
    שם בילדותי התעצבו היסודות של נפשי ושל הגותי הפנימית,
    ברוחב הענק שהוצג בפני …. כעולם ומלואו
    ביקרתי בהמוני מוזאונים בתור ילד בארץ ובעולם
    קראתי סםפרות אדירה של מדע, פילוסופיה, ספרות טובה וספרות קלוקלת…. קראתי וקראתי ועודדו אותי לקרוא והעשיר את עולם מושגי
    ראיתי, צפיתי, האזנתי טיילתי נחשפתי חוויתי עושר מגוון ורב תרבותי כה גדול שרוחב נפש שלי והאשיות שלי עוצבו בע נ ק
    תאטראות, מחזות, בלט, סרטים, קרקסים, נופים, ציורים אומנות, פסלים, שפות ודמויות למכביר פגשתי עוד בהיותי ילד קטן ורך בשנים
    לא היה דבר שנאסר עלי להבין, לחשוב, לשאול או לחוות

    כשחזרתי בתשובה חזרתי עם כל העושר והרוחב הזה
    צללתי לתורה מתוך הבנה שהכל בה,
    שיותר ממה שעזבתי מצאתי בתורה
    הבנתי שהיא מעיין החיים שאינו נרפש ואינו כלה
    ציפיתי לפגוש כזו מן תורה שמתפרשת על כל תחומי החיים ומחכימה אותי בכולם
    תורה שאינה מצטמצמת לד’ אמות של הלכה בלבד
    תורה עשירה שיש לה מה לומר במוזיקה, אמנות, פילוסופיה, חכמת חיים
    תורה שהיא מקור כל הידע האנושי ושממנה ישאבו כל העדרים
    תורה שלמה ומושלמת
    (תורה שבוודאי הופכת את לומדיה למושלמים, טובים ומייצר חברת מופת)
    תורה שמעריכה כל חכמה ורק נותנת לה ערך מוסף שנובע מרוחניות טהורה,
    תורה שתלמד אותי על עצמי את מה ששום חוכמה או דרך בעולם לא יכולה לגלות ולחשוף

    טוב אבל גיליתי שזה לא בדיוק כך,
    לא אפרט מה כן גיליתי בחברת בלומדים די אם אגיד שגיליתי הרבה צמצום דעה, ולא גיליתי עוד הרבה בעלי דעה דחבה,
    בעלי התשובה שכן הכרתי הם כמוני
    נפשם רחבה ודעתם גדולה כל דיון עמם נפתח לרוחב ועומק רב לא כי הם יודעים בדווקא הרבה תורה אלא כי נפשם עשירה מאד
    כל רב חרדי שהכרתי שהייתה לו דעה כה רחבה ונפש כה עשירה ורגש כה רב ויכולת ביטוי כה מופלאה
    הוא רב שאו עשה תהליך דומה לבעלי התשובה (כי גדל בחול ולמד לימודי חול בילדותו, או כי היה מזרוחניק שנשרף)
    או שחונך בבית פתוח שאיפשר לו גישה למקורות מחשבה וידע רחבים
    או שהוא בסתר קרא והחכים,
    לולא זאת האנשים הם מצומצמים מאד
    איני אומר זאת בשיפוטיות
    הם לא מכירים משהו אחר ולא חסר להם כלום
    הם אנשים שלמים עם עצמם ורבים מהם בוודאי טובים ממני
    אני מדבר על צורת תקשורת ותחומי עניין
    על יכולת ניתוח והשוואה
    על עולם דימויים עשיר או דל
    על שפה עשירה או דלה ועניה
    על הכרה בעולם רגשות רחב או חוסר הכרה עמו ובו

    בתי המדרש הם דוגמטים, הם אינם יכולים להכיל מחשבה יצירתית, פורצת דרך, קשה להם עם חשיבה מקורית חדשנית מחוץ לשטאנץ ולקופסה
    הם מזהים את השונה כחריג חרעה
    הם מפחדים ממנו (אולי בצדק)
    הם חושדים מיידית שזה כפירה, זלזול בקדשים, הטלת מום באבותינו

    האם התורה היא קופסת שימורים שממנה אין להוציא ולתוכה אסור להסתכל?!
    האם “הפוך בה והפוך בה כי כולא בה” זה ססמא ריקה מתוכן?!

    דוד המלך, הדמות המופתית של התנ”ך, הדמות שאנונ יודעים עליה הכי הרבה פרטים
    על חייו האישיים, על מחשבותיו ועל מעשיו
    הוא דמות עשירה מעין כמוה
    הוא רועה צאן,
    הוא משורר,
    הוא מנגן,
    הוא לוחם אמיץ,
    הוא שר צבא ואסטרטג,
    הוא מלך,
    הוא איש הלכה שהלכה כמותו בכל מקום ,
    הוא בעל עולם רגשי עשיר,
    הוא אוהב נשים ובכלל מבטא אהבה בגלוי,
    הוא חבר נאמן וידיד אמת,

    האם האיש הזה היה בעל נפש מצומצמת?
    האם הוא ישב ספון בבית המדרש ולא ידע את עולמו הפנימי ואת העולם החיצון?
    האם אין הוא מבטא את המופת של עובד ה’ האמיתי האהוב על א-לוהיו יותר מכל אדם אחר?

    אנו קרובים יותר לדוד המלך מאשר לכל ראש כולל או ראש ישיבה,
    לא כי אנו צדיקים יותר או תלמידי חכמים יותר
    רק כי את שפתו של דוד אנחנו נהיה מסוגלים להבין
    כי היסודות הנפשיים שלנו מבוססים על עולם רחב וכך גם שלו
    לכן אילו נפגשנו עמו הייתה לנו שיחה קולחת ומדהימה

    לכן הרוחב וההיקף האלו מאפשרים לנו להיות מתוקשרים עם עולם החולין לא כי הוא צודק אלא כי יש לנו כלים נפשיים שמתעניינים בכל הרוחב ההוא
    גם בתורה אילו השתחררנו מהפחדים ומסד המחשבה שנכפה עלינו היינו מחדשים תורה ומהלכים שלא יכולים להווצר בבתי מדרש אחרים
    רק מפני שנפשנו ודעתנו רחבות מאד

    ואולי זה גם כוחו של משה רבנו אשר נאלץ לגדול בבית פרעה ואח”כ ברח לבית חמיו ורק בגיל 80 חזר לעמו
    80 שנים בקרב הגויים בנימוסי המלכות ובחוכמת יתרו בוודאי פיתחו את אשיותו של משה והכשירו אותו לתפקיד שיעד לו הבורא יותר מכל מציאות אחרת.

  36. לגילוי נאות, לא נחשפנו מתחילת דרכנו מספיק לענקי הרוח של עולם התורה – כדוגמת הרש”ר הירש, הרב קוק, הרב הוטנר ר’ צדוק וגם הדרכת הסמינרים והנפש החוזרת בתשובה שלנו חיפשה “שחור ולבן” אהבנו את הסבא מנוברדוק, את ר’ נחמן ואחרים, שתפסנו אותם בדבקות טוטאלית, ללא כל מורכבות. והמורכבות הייתה מבוזה שייכת למשכלים, למיזרוחניקים וכו’ אלה שלא הולכים עד הסוף.
    אפילו את הרב וולבה לא תמיד הבנתי ולקחת את המוסר בצורה טוטאלית. נכון שגם הציבוריות החרדית הלכה יותר ויותר לטוטאליות וניסתה להחביא את המורכבות וכשהתבגרנו התחיל העסק להעיק.
    אבל גם אנחנו בתחילת דרכנו היינו פאנטיים וחד סטריים.

  37. דוד
    מסכים איתך על הניתוח החברתי דלעיל, (חוץ משיחה קולחת עם דהמע”ה)
    על האופקים הרחבים ועל הצמצום המחשבתי (עם כל יעודו הרוחני)..
    רק אשאל אותך אם כן כדבריך
    מה לדעתך למעשה מכל זה?
    וכאן אבקשך שבתשובתך תהיה גם התייחסות לסכנות האורבות (ואפילו בכלליות)..

    כי הלמעשה הפשוט שאני מוציא מאלו התובנות שהזכרת, הוא למעשה שצריכים עמו זהירות מתינות וחכמה..

כתוב/כתבי תגובה