פסגת האפס

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

אחד הדברים שעוררו אותי בראשית התשובה, בעודי מפרפר בין שירת חיים נחמן לבין תורת החיים של רבי נחמן, היו סיפורי צדיקים ובפרט סיפורי הבעל שם טוב. נפעמתי מגדולת הצדיקים, לא רק ממופתיהם, אלא ובעיקר מיכולתם הרוחנית העילאית.

יום אחד, בתום לימודיי באוניברסיטת תל אביב, נסעתי לשמוע בבית כנסת בשיכון בבלי שיעור מפי הרב שוגרמן. לפני כניסתי שלפתי מכיסי את כיפת הקורדרוי והתיישבתי בשורה האחרונה. הרב דיבר על ההבדל בין דוד המלך שאמר “אנכי תולעת ולא איש” לבין משה רבנו שאמר “ונחנו מה”. דוד, ראש בעלי התשובה, הגיע לתחושת שפלות אמיתית – “כמה אני גרוע!”, ואילו משה, גדול הצדיקים, הגיע לתחושת ביטול ש”אני לא כלום”.

“זו מדרגה עצומה להיות אפס!”, הגביה הרב מעט את קולו הרך בהבעת השתוקקות, “מעטים הגיעו למדרגת אפס, הבעל שם טוב הקדוש זכה לכך. המשיח יהיה שילוב של משה רבנו ודוד המלך”.

חשתי שאיני יכול לחוות דעה בדברים העומדים ברומו של עולם, ובכל זאת הדבר לא נתן לי מנוח: אם דוד המלך היה תולעת ומשה רבנו אפס, מה נשאר לנו?…

בימים הבאים התהלכתי סחרחר ומעט מדוכדך. אמנם גיליתי עולם מופלא ועשיר, מלא משמעות, פי אינסוף מהמשמעות שניתן לגלות ביצירת ספרות טובה או בסרט מופת, אבל גיבוריו כה שפלים ובטלים. אולי עדיף לי לכסוף להיות משורר מוכר מאשר להיות צדיק, אבל אפס?! החלטתי כי בתום השיעור הבא אשאל אותו איך מצפים מאדם הנמצא בעולם כה הישגי, להיות בזוי בעיני עצמו כתולעת ובמקרה הטוב – אפס?! הרי אי אפשר לנשום עם דימוי עצמי כל כך נמוך…

כעבור שבוע הגעתי לשיעור. הרב שוגרמן דיבר על האושר שבחוויית האין והקושיה שבקרבי התעצמה. בסיום השיעור בטרם נכנס לרכבו, ניגשתי לרב ואמרתי:

“כבוד הרב, דבריך אמנם נפלאים, אבל איך אפשר להציב לאדם את מדרגת האפס כמדרגה עליונה?!”

הרב חייך מעט ושאל:

“מה אתה עושה בחיים?”

“אני סטודנט לספרות וקולנוע”.

“ומה הציון שקיבלת במבחן האחרון?”

“קיבלתי תשעים בשירת ביאליק”, אמרתי בשמץ גאווה.

“טעות בידך”, אמר הרב, “”קיבלת מינוס עשר…”

“אתה מייחס לי את הכישלון שלא הגעתי למאה”, הקשיתי לאחר שהתבוננתי בדבריו, “ולמי אתה מייחס את התשעים?”

“הקדוש ברוך הוא קיבל תשעים ואתה מינוס עשר”, אמר והמשיך לבאר: “כל הישג שאנחנו משיגים בחיים הוא בעצם נתינת מקום לטוב של הקדוש ברוך הוא להתבטא בתוכנו, וכל כישלון הוא שלנו כי הוא נובע מישותנו. ככל שהאדם מבוטל לכוח העליון שמחייה ומהווה אותו ונותן לטוב לחדור לתוכו, כך הוא זוכה לעשות דברים נפלאים, כאשר פסגת ההצלחה היא…”

“להיות אפס”, השלמתי והוספתי, “אם ככה, זה לא כל כך נורא להיות אפס…”

“ממש לא”, צחק הרב, “אדרבה, זה הכיף הכי גדול! הנה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה נדמה כאין ואפס מוחלט, עד שיש המפקפקים בקיומו, ועם זה הוא הכול ואין עוד מלבדו!”

הרב נכנס לרכבו ונסע עד שנעלם בעיקול הרחוב, ודבריו שנאמרו בקול הנשמה מהדהדים בתוכי עד עצם היום הזה.

 

 

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

כתוב/כתבי תגובה