היום תנועת התשובה היא רב-גוונית, ויש בה יותר מניצנים של לקיחת אחריות

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

שלשה כיסוים היו לו למשכן הקדוש, זה למעלה מזה. כיסויו העליון של המשכן היה מיוחד לא רק ביופיו, אלה בעצם הופעתו בעולם:  חייה מסתורית בשם תחש הופיעה בעולם לשעתה בלבד ואחר כך נעלמה, וכל כך רק כדי שיוכלו לכסות את המשכן בעורות הססגוניים שלה. ססגוני – שש בגווניו, ריבוי הגוונים הוא סיבת המשוש. 

הפלא בדבר הוא שהיופי הזה לא היה נראה לעיין מהסיבה הפשוטה: הוא היה על גג המשכן כחמשה מטרים גובהו… עם ישראל כהנים לויים וישראלים המהלכים על קרקע העולם לא יכלו להביט ביופיו המרהיב של גג המשכן, למי אם כן הושם שם מכסה המשכן? מי הוא זה שייהנה מיופיו של גג המשכן השש בגווניו?

… ואולי אותם שיגביהו עצמם כדי לראותו – יגביהו עוף כדי לראות את יופי רב גוניותו,  הם אלו שיזכו לחזות ביופיו. 

תנועת בעלי התשובה רבת גוונים היא, זהו יופיינו, רב גוניותנו, ששים בגוונינו,   לשם כך הופענו – לצורך המשכן המאחד את לבות עם ישראל. יש להגביה עוף כדי לחזות בפלא המרהיב שלנו, יש להבין לעומק את התופעה   הייחודית הזו שלא היה לה אח ורע בתולדותיו המפוארים של עמינו.  להתפעל מגודל הנס המופלא של עם שרושם פרק נוסף מזהיר ייחודי וססגוני בתולדותיו – עיין לא ראתה…

עיין לא ראתה

עין כרם רחוב המעיין שבת בבוקר הרחוב סואן מתיירים וישראלים שבאו לשכונה היפה הזאת שמספקת מסעדות פתוחות בשבת מראה לא מצוי בעיר הקדש. ובכן אייל ואני יורדים מבית הכנסת אני עטוף טלית פוסע בין ההמון תחושה מוזרה מלווה אותי אני שונה …?!                       

זוג קשישים באים לעברי האיש גבוה ומרשים האשה מביטה בנו בעניין ואז האיש פשוט חוסם את דרכי ולא בלי כוונה אני מביט בו ואז הוא אומר לי: אפשר לשאול אותך משהו…? אני עונה מייד בחיוב: שבת שלום, תפאדאל…   ואז האיש יורה: תגיד לי מה אתה עושה פה…? אני נועץ בו מבט שואל שמבקש להבין את מה שבתוכי אני כבר מבין… אתה לא רואה שכאן זה עולם של חילונים…?! הוא אומר, רוצה לומר: מה נתקעת פה עם הטלית המופגנת שעליך והמבט הצדקני שנסוך על פניך…?!

אני שמייחל לרגעים שכאלו מופתע לרגע מפנים את עצמת השאלה ועצמת הרגע ומשיב ברגע של הארה שובבית: … מזתומרת מה אני עושה פה? אני חילוני! אייל שלצדי כובש צחוק בריא והאיש הגדול שליידי מופתע… חילוני?! אני יורה מייד: כן ממש כך! אני חילוני, נולדתי חילוני חברים שלי חילוניים תחומי ההתעניינות שלי נמצאים שם אני חילוני! …חילוני שומר מצוות, בראשי תיבות זה יוצא ח.ש.ם,  אתה מבין…?

האיש הגדול שמולי מתחיל לצחוק, אני מביט בו ושמץ של ציניות אין במבט שלי והדבר לא נעלם מעיניו הבוחנות ואז נרגעו לו הפנים ובשנייה הזאת נהיינו חברים. האיש קונה את הרעיון בשתי ידיו הגדולות אנחנו מתחבקים באמצע רחוב המעיין שלרגע עצר את פעילותו הזמזמנית להביט במפגש היפה כל כך, המסתבר כאפשרי כל כך. 

האיש פרופסור מכובד ב’עברית’ גם אשתו דוקטורנטית מכובדת שכבשה אותי בשתיקה החכמה שלה ואני שלא עשה בגרות…

עכשיו שלשתנו חברים לרעיון והוא מאד פשוט : בעלי התשובה באו מהעולם החילוני, שם שרשי הווייתם, שם החיבור הטבעי שלהם, אל לנו לחפש חיבורים לא טבעיים עם חברה חרדית שונה כל כך מאתנו. אל לנו לצפות מהם לקבל אותנו לתוכם, אין זה ביכולתם ואין זה מן ההיגיון שנחבור אליהם, לטובתם – לטובתנו. 

כבוד יש, גם הערכה, אבל מכאן ועד הצמדות, התרפקות, התעלקות למקום שהוא לא בית הגידול שלך לא!

ממש לא!

אנחנו חייבים לפעול במרחב הגידול שלנו, אנחנו נרוויח, אחינו החילונים ירוויחו. אנחנו חלק מהם, אנחנו הגשר האמתי לחיבור בין כל חלקי העם היהודי המפורד ומפוזר בתוך המדינה שהקים לעצמו.                                                

אל לנו להיות מזוהים אוטומטית עם מסרים הנהגות ודעות הרווחות בציבור החרדי. זו ההתפתחות הטבעית שלהם – לא בהכרח שלנו, אנחנו ציבור ייחודי ועל כך גאוותנו, זה סוד כוחנו ייעודנו, מהותנו.                      

תנועת התשובה מכילה בתוכה את התקווה של עם ישראל, את היכולת להשתנות, את הדינמיקה המופלאה של ההתפתחות מזמן לזמן.

היום התנועה הזו היא רב גונית יש בה יותר מניצנים של לקיחת אחריות – תפישה מפוקחת של המציאות והשתלבות לכתחילה בחברה הכלל ישראלית שהיא בשר מבשרינו, חלק מאתנו ממש.

 

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

10 מחשבות על “היום תנועת התשובה היא רב-גוונית, ויש בה יותר מניצנים של לקיחת אחריות

  1. חברים יקרים. לא אני כתבתי את הדברים, אלא הבאתי את פתיחת ספרו של ידידינו דורון רוזיליו, ספר שבע”ה יצא לאור. שימו לב לאפיזודה על חילוני שומר מצוות = חשם (ובהיפוך משיח. כלומר כאשר אדם חופשי באמת מקיים מצוות זו בחינת משיח).

  2. לצחי היקר
    תגובותיך ראויות וצודקות אלא שגם מסמנות את המקום ממנו אתה בא ואת המקום שבו רובנו נמצאים. המקום שממנו אתה בא ראוי לתואר ”מקום שבו נדרשים הסברים”. הסברים נדרשים עבור אותן סיטואציות שבהן אבד לנו הרגש הטבעי.
    להבנתי דורון רוזיליו משקף תודעה טבעית יותר ולכן גם זורמת ומתקשרת יותר.
    אתן לך דוגמא הנוגעת להבדל שבין דומם וצומח וממנה נלמד על איכות הקשר. אבן היא ביטוי לחלקים הצבורים יחד אלא שלמרות היותם מאוחדים וכנוסים יחד עדיין אין באמת מה שמחבר אותם. לראיה, ניסור האבן לא יסב כאב לחלקים הנפרדים.
    לעומתו הצומח כבר מבטא תודעה משותפת. לומר שהיכולת של השתיל להוציא שורש ולינוק את מה שמזין מלמד על תודעה. בין השורש ובין הגזע ומשם אל הענפים העלים והפרות מתקיים קשר, היינו שהצומח הוא בעל תודעה. באומרי תודעה כוונתי לחיבור. מתגלה כאן כוח חיבור שלא ניתן לבארו באופן רציונלי, היינו שהרציונליות כמו גם מדעי הטבע לא יספקו אלא הסבר חיצוני, כאשר האמת היא שלמרות שאינו ניתן לתיאור שוכן כאן כוח עמוק בעל יכולת מופלאה להשיג חיבור.
    רוזיליו מדבר על ”תודעה פנימית” של חיבור. היינו שיש לחלק בין הכרה שאנו מכירים את הזולת דרך אמצעי מסויים המתרגם עבורנו את נוכחותו, כמו המצוות, לבין הכרה בלתי אמצעית. יש המכנים את הראשונה בשם שכל ואת השניה בשם אהבה.

  3. עודד אחי, תודה על הבאת המאמר.

    אכן, הסגנון שונה מהסגנון הרגיל שלך.

    נהניתי לקרוא, ולעיין היטב מתוך נסיון להבין בדיוק את המסר והכיוון של דורון.

    אני מסכים מאוד עם ההסתייגות מ… “הצמדות, התרפקות, התעלקות ” שדורון הדגיש.

    בכל זאת, אני לא רואה את העולם החילוני בתור בית הגידול שלי, אני כבר קרוב לארבעים שנים לא שם, וגם כשהייתי שם, הרגשתי משהו שונה מרוב החברים שלי, שלא הבינו מדוע עזבתי את המסלול [אקדמיה, פרנסה מכובדת, כבוד, מעמד, טיולים לחו”ל, שני ילדים וכלב….].

    אני לא רואה את העולם החילוני כשורש ההוויה שלי, ולא מקום החיבור הטבעי שלי, יותר מכל מקום אחר במכלול עם ישראל.

    אני מתחבר בכל מקום…

    בשבילי, הנקודה היהודית, באשר הוא, זהו שורש ההוויה שלי, זהו החיבור הטבעי.

    אפשר לקחת את העיקרון של הרב-גווניות, יכולת ההשתנות והיצירתיות… בלי לצמצם אותו בתבנית של “לא לחרדים… כן לחילונים”.

    אני לא מצליח לראות שום תועלת בצמצום הזה.

    אדרבה, ריבוי הגוונים [בתוך הציבור של בעלי תשובה] יכול לשמש פלטפורמה לפעילות מאוזנת ומקיפה לכל הכיוונים, כי אם נשכיל, נוכל להתחבר שווה בשווה לכל מקום בעולם היהודי, ויותר מזה – גם לאומות העולם.

    השוני והגוונים וחילוקי הדעות שיש בינינו, הוא נכס ואוצר עצום מאוד.

    שבת שלום ומבורך

    רפאל

  4. הדיונים מחכימים ובעלי עומק ,אבל נראה לי שיש קצת בריחה למחוזות רוחניים מדי ,מענין אותי לדעת מה אנשי הפורום שאותם אני ברובם לא מכיר חושבים על ההבדלים המהותיים שיש בין החברה החרדית לדתית לאומית בנוגע למשל לתכנון המשפחה? חינוך משותף (בנים בנות) ושידוכים ,האם לא נראה להם קצת מיושן המוסד הזה? ואם כן איך ילדינו יקימו את ביתם ועוד שאלות כגון אלו הייתי שואל לפני שאני הולך בשאנטי לדבר עם פרופסור בעין כרם,זה לא מפריע לי ואני מכבד את כל הגוונים אבל לא בתור בריחה אל שאלות שעומדות במקום אחר

  5. לדברי דורון שכתב:
    “אני יורה מייד: כן ממש כך! אני חילוני, נולדתי חילוני חברים שלי חילוניים תחומי ההתעניינות שלי נמצאים שם אני חילוני! …חילוני שומר מצוות..”

    נולדתי חילוני – נכון,
    החברים שלי חילוניים – ממש לא.. לא שאין לי חברים חילוניים (בפרט משפחה), אבל להגיד שאלו הם חברי בה”א הידיעה? ממש לא ..
    האמונה והוראתה, התורה ודברי חכמנו בכל הדורות, הם בשבילי למעשה עצות מופלאות להתקדמות רוחנית, שניכר בחוש שהמתעלם מהם נשאר אי שם מאחור.. לא שאין לקבל מכל אדם ומכל נברא, ולא שמי שמקיימם מייד נעשה צדיק – הלא מצינו שיש בחינת ש”נבלה טובה ממנו..”, אבל בכל זאת להגדיר את עצמי כ”חילוני שומר מצוות”?!
    למה? מה אני אהיה יותר IN ? יותר פתוח ומקבל?
    אני יכול להיות כולי מתחיה מקודש, ואע”פ כן נשאר פתוח ומקבל,
    בפרט לנו כבע”ת זה ממש לא מחייב סתירה..

    דורון כתב : “תחומי ההתעניינות שלי נמצאים שם בחילוניות”..
    תחומי ההתעניינות שלי קשורים חזק ברצון ה’ באמונה בדבקות בבקשת מציאות קדושה סביבי ואולי גם בי..
    אז איך אוכל להסכים עם משפט שתחומי ההתעניינות שלי בחולין?
    נכון שיש חכמה בכל, חכמה שיש בה להאיר עיניים כיצד להתקרב לה’ להכיר את מקומי יותר, אבל אל לי להחליף עיקר בטפל..

    מטריקס זו תורת אמת, תורת הנסתר יותר מהאר”י או מהזוהר?
    ג’ון לנון יותר הבין את החיים מרבנו?

    אפשר לראות מטריקס ואפשר לשמוע ג’ון לנון,
    אבל להגיד שתחומי התעניינות שלי בחול?

    אז למה חזרתי בתשובה?

    עדיין לא התייאשתי לזכות בפשטות לקרבת ה’..

    ולכל חברי מבקשי הנחמה/הריגוש/החכמה/ההתרפקות במקום החול, תגידו ת’אמת, האם יש לכם טעם בלימודי מורי הקדושה? ברבי נחמן ותורותיו, בזוהר הקדוש, בהתבודדות, בתפילת שמונה עשרה, וכו’?

  6. עצם התגובות המעורבות ברגשות עזים מעיד על הרגישות סביב המקומות שבהם הדיון נוגע. כמו כן הצורך העמוק לגעת ללבן ולברר
    מדוע תתקוטטו?
    מדוע תגנו על עמדותיכם ?
    וכי תחת התקפה אתם שאתם מתגוננים ?
    איזה דיון נפלא ואמיתי יכול להתהוות כאן – אם רק תטו אוזן.
    אתם מבינים שאתם לא שומעים אחד השני ?
    שומעים את חוסר הבנתכם ?
    מי יאמר שהצדק עימו ?
    יש כאן רק קולות מן הלב
    מדוע תתבצרו בחומותיכם ?
    הרי יש חומה שמקיפה את כולנו…
    האם אנחנו מבינים את הצורך לראותה ?

  7. פעם בעולם ההוא הייתי אומר כי מבחן ההזדהות הוא עם מי היית רוצה לשמור בלילה בעמדת השמירה ברמה. אמרתי זאת לחברי הדת”ל לייט כשעסקנו בבירור הזהות שלנו – היית רוה לשמור עם חרדי (אחיך למצוות) או עם חילוני (אחיך למנטאליות?). שאלה מעניינת שגם אצל בעלי התשובה ישנם שלבים שונים בחייהם וכן שוני גדול בין החברים. איזה מינון יותר דומיננטי התורני או המנטאלי, או מרכיבים שונים במרקחת הזאת.
    נדמה לי שכולם היו מעדיפים בגדול לשמור עם בעלי תשובה, וזהו הסיבה שאנחנו כאן ביחד, למרות שלל הדעות, שלל המקומות שאנחנו נמצאים וכו’ ואת המכנה המשותף שכולל אותנו יש לייחד להבליט, ואז אפשר לדבר גם על שונות, כולל גבולי הגזרות והפרופורציות שלהם.
    כדי לקחת את דברי הזעקה של דורון, צריך מלקחיים של למדנות לתפוס את הנקודה ולהתעלם מהשחור ולבן שבהם ולדעת כי בקרב בעלי תשובה יש גוונים רבים ועצומים ויש לתת להם מקום, כדי שלא נהיה האליטה המנותקת.

  8. מצטרף ליהודה. קשה להתייחס ברצינות לדבריו של אדם שמתחבא מאוחרי שם-עט.
    אבל מה נעשה עם בע”ת שיש להם משהו חשוב לומר, אך ילדיהם לומדים בתת”ים חרדים, וחוששים שאם ההנהלה תדע שההורים גולשים, תעשה להם בעיות?
    לפחות שיצהירו כאן שהם כאלה.

  9. חברים יקרים נקלעתי לדיון שלא בכוונה
    חייב להבהיר כמה דברים:
    הקטע שעודד שיתף אתכם הוא קטע ספרותי חביב
    והגם שהוא מכיל הרבה מדעותי אין לשפוט אותי על פיו
    ברצוני לשתף קטע נוסף מהספר שאני עסוק בו
    אני כותב על הכאב על המשבר על הפחד על חוסר האונים
    אני מודע לכך שזה לא כלכך ‘נחמד’
    ולאן הלכו האורות
    אבל חייבים לדבר על זה למעננו למען בנינו
    אני חושב שהדינמיקה שלנו מופלאה
    ויכולת השינוי וההתחדשות היא סוד כוחנו
    אני מדבר על התשובה שלפני שלשים שנה ויותר
    תנועת התשובה היום הרבה יותר מפוכחת ובריאה
    את זה אני יודע מנסיון אישי
    בשטח אבל הדברים חייבים להאמר
    ושוב הסובייקטיביות היא חלק מהעניין
    אני מדבר בלשון רבים כי מרגיש
    שאני פה לרבים אחרים
    הרוצה לחלוק יחלוק
    והאמת והשלום אההבו
    תשובה על התשובה

    כגודל הדמיון והניתוק שהשתלט עלינו, כגודל ההתמסרות שלנו למציאות החדשה, כך היה גודל המשבר שנחלנו. כשאני אומר דמיון, אני לא מכוון בהכרח להקשר השלילי של התופעה וזאת למרות העובדה שהיה זה בפירוש מצב פסיכוטי מדהים בעצמתו. אני מדבר על מצבי נפש שבהם היינו שרויים – שחווינו, מצבי נפש שהביאו אותנו לניתוק מעצמינו, זה הבסיסי והמוכר, להליכה אחר הלא נודע, לאימון הבלתי מסויג שחשנו כלפי אלו שהנחו אותנו, שלקחו אחריות על חיינו – עתידנו. מצבי נפש אלו שיש המכנים אותם ‘בחירה חופשית’, יצרו מציאות הזויה שבה מצאנו את עצמינו מתמכרים נסחפים למסע של חיינו – ה מסע בה’ הידיעה, כאשר כל מערכות ההגנה שלנו – האינטואיציות הבסיסיות, קורסות לנגד עינינו, במודע! בכל מאודנו שיתפנו פעולה – כמעט עם כל דבר שהתבקשנו. הפלא הגדול הוא שבדיעבד אף שהיה בתהליך הזה רצון טוב, שאיפה, השתוקקות, הוא לא חדר מעבר לכך – אל תוכנו ממש. ההפנמה ככל שהייתה לא הביאה לשינוי המתבקש, ה *’איני אותו אדם’ לא התרחש בנו מעולם… ואכן השנים שבאו עלינו, ככל שעברו, העידו על כך שאכן היה זה שינוי חיצוני בעיקרו. ולא כי נכשלנו בתהליך התשובה, בפירוש לא! זו הייתה פשוט תפישה מוטעית של המציאות, תפישה של אנשים, שלא בכוונת מכוון, פשוט לא הבינו שאנחנו בעצם לא בעלי תשובה!

    *כאן המקום לומר את הדברים בבירור: רוב ככל הרבנים שסבבו את המון השבים לא ממש ידעו את נפשם, איך עוזרים להם – מדריכים לחיים. האנשים שעבדו עם בעלי התשובה של אותו דור מצאו את עצמם מתמודדים עם תופעה פלאית שלא היה לה אח ורע בתולדות עם ישראל: ברובנו המכריע היינו *תינוקות שנשבו במובן הכי קלאסי שאפשר לתאר… חבורה של אנשים שלא אמורה לחזור לשום מקום, אנשים שלא עסוקים בחרטה כרגע, בקבלה לעתיד, ‘שערי תשובה’ לרבינו יונה יצטרך לחכות לנו עד שנטעם טעמו של חטא, כמי שמצווים ועושים… לא עלינו דיבר הרמב”ם בהלכות תשובה! אנחנו סוגיה עלומה, עמומה, שאפילו *ספרות הלכתית מסודרת לא הייתה בנמצא, תופעה שלמיטב ידיעתי לא התרחשה מעולם בעם ישראל עם כל ההיסטוריה המפוארת שלו, בוודאי לא בסדר גודל שכזה של מאות אלפים.

    זו הייתה נבואה שהתגשמה לעיני האנשים, יראים ושלמים עמדו נדהמים לנוכח הפלא. הרב טאובר ידידנו שעוסק עם בעלי תשובה כבר עשרות שנים סיפר לנו איך רבני אמריקה עמדו משתוממים ולא מאמינים כשסיפר להם באותם שנים על תנועת התשובה שפרצה לתודעה בארץ ישראל. מספר הרב מזור: לפדיון בני הבכור הזמנתי את הרב שבדרון זצ”ל שהיה כהן. בדרך חזרה כשהסעתי אותו בחיפושית החבוטה שלי, ניצלתי את ההזדמנות שנקרתה לפני ושאלתי אותו שאלה שטרדה את מנוחתי: איך אני אמור להתייחס להורים שלי שהיו עדיין חילונים? אלו היו שאלות כבדות משקל. ציפיתי שהרב שבדרון שמלבד היותו תלמיד חכם היה ידוע כאיש פיקח ושנון יענה לשאלתי, אבל הרב הדהים אותי כשאמר לי: …את זה אתם תלמדו אותנו…!

    התזוזה

    השיממון מהמצב שנקלענו אליו הביא אותנו לאי שקט, אי השקט הביא אותנו לחיפוש, החיפוש העיר מתרדמתו ד.נ.א בסיסי ומוכר מהתרדמת הקיבעון שהיה שרוי בה. האהבה שממנה באנו, האמונה הטהורה שפיעמה בנו, הן שהושיעו אותנו, מצאנו את עצמינו חוזרים לאיטנו אל שורשינו הידועים, הדחויים, המודחקים, הנבגדים… אותם שרשים שהצמיחו את רעיון השיבה המקורי, לפני שעטינו על עצמנו את לבוש הבלבול – הזהות הכפויה. הגרעין הפנימי, האמתי, של נפשנו, הוא הפלא הגדול, הוא היה ועודנו חזק מכל תהליך, עצמתי ככל שיהיה, הוא המדריך לחיים! לנגד עינינו התרחש הפלא: נפשנו זו, המבוזה, המרוחקת בעל כורחה, העלובה והזועמת לא השלימה עם מצב בלתי אפשרי שכזה. וכך לאט אבל בטוח, החלה לחזור לעצמה. שוב חשנו מזדהים עם הפרא שבנו, זה שהוזנח מאחור – מכירים באמת הפשוטה: אך עצמינו ובשרינו הוא זה, לאן נוליך את חרפתנו? זה התחיל בדיבורים שהיו בתחילתם בעיקר סדנאות לפריקת תסכול. שאלות של זהות צפו לנגדנו במלא עצמתן, שום דבר מאותה ‘מורשת של תשובה’ שהתפתחה באותם שנים כבר לא היה מובן מאיליו. הכל הוקרב על מזבח החשיבה מחדש, הכל הובא לדיון.

    אם בתחילתו של תהליך זה של ‘תשובה על התשובה’ היינו עסוקים בעיקר בהטחת האשמות על כל מי ומה שזז לידנו, הרי שאט אט ככל שהלחץ מהמורסה שנפתחה השתחרר כך הדיבורים הפכו להיות אמיצים – מעשיים. ביקשנו לקבל אחריות על מצבנו, התחלנו להבין שאת הדיעבד הזה שאופף את חיינו אפשר להפוך ל לכתחילה אחד גדול… ולא! זה לא היה פטנט, וגם לא משחק מלים סמאנטי, הייתה זו תובנה מזהירה ופשוטה בעצמתה: אם רק תסלק את הנחות היסוד המוטעות, שלא לומר מעוותות שכבלו אותך מלחשוב אחרת, כבר אתה יוצא למרחב אחר, הרבה יותר ידידותי, מאיר פנים, נותן תקוה. קחו למשל את אחת מהנחות היסוד הרווחות שבעיני היא היא אם כל חטאת: בעלי תשובה לא אמורים ולא יכולים לקחת אחריות על עצמם, דרכם, חשיבתם. שהרי רק אתמול הם באו מהאין, מהריק, דעת תורה מנא להם?! תובנה מופרכת זו נבעטה אל פח האשפה של תובנות מוטעות שכמותה.

    כאמור את הדחיפה הראשונה החוצה קיבלנו מהממסד החרדי, המפוחד, העסוק עד מעל לראשו בבעיות משלו – תוצרת בית. ממסד שלא השכיל, או לא יכול היה גם אם רצה, להתמודד עם תופעה מדהימה ורחבת הקף בעצמתה. כך הפכה הדחיפה החוצה שבראשיתה כאבה לנו, לבעיטה שהניפה אותנו במעלה ההכרה הפשוטה: אנו צריכים ליטול את ההנהגה על עצמנו, דבר שלמרבה הפלא לא קרה עד אז. למרבה הפלא אני אומר כי מדובר באנשים עם יכולות וכישרונות מבורכים, אנשים שבשטף הכמיהה אל התשובה הניחו בצד את רצונותיהם, מאווייהם, אהבותיהם, וכך עירומים וחשופים הלכו אל הלא נודע. מי מאתנו שבחושיו הבריאים ידע לזהות את התהליך כתגובה טבעית של נפש בריאה ולא נכנעת, מינף את השינוי לתהליך אמתי של הבראה וריפוי, של חזרה לכוחות האמתיים שלך – חזרה לעצמך. אסור היה להתמכר לתסכול, לאכזבה, לתהיית ה’למה, למה זה קרה לנו’? ככל שהסתכלת קדימה, מבין שהכל הוא חלק מתהליך השיבה, כך רפא לך ושבת לאיתנך הראשון. אלו מאתנו שהתמכרו למסכנות, לתסכול ולאכזבה, נמצאים שם עד היום, חלקם לא מסתירים זאת ורבים אחרים ממשיכים לשחק את המשחק האכזרי, הבלתי אפשרי כל כך, כזה שלא מותיר לך מרחב מחייה אמתי.

כתוב/כתבי תגובה