סטפס בשדה מוקשים

סטפס בשדה מוקשים

אחר צהרים אחד הגיע עופר לבית הוריו ברמת אביב החדשה. הוא לחץ על האינטרקום כשהוא בוהה מול עין המצלמה. לאחר הזמזום נכנס לטרקלין מרוצף בשיש יוקרתי ומפואר בעציצי ענק. כשהגיע לשורת המעליות לחץ על אחת מהן והיא נפתחה מיד.

עופר עלה לקומה השמינית. דלת הכניסה שעליה המספר 26 הייתה פתוחה. כשנכנס פנימה ראה את הוריו יושבים מול האקרן הענקי וצופים באיזו מלודרמה.

“שלום אבא ואמא”, אמר כשהוא משתדל להדיר את עיניו מהמסך.

אמו שאלה בחופזה “מה שלומך, עופריקו?”, והחזירה את עיניה למסך שעליו מופיעים יפים ויפות ותו לא.

הוא חיכה שיסתיים הסרט בעודו מעלעל בזהירות ב”ידיעות אחרונות” בעמודים הראשונים לראות איזה דברים רעים אירעו לאחרונה בעולם.

בסיום המלודרמה אמו הציעה לו לטעום מהפירות, כשהיא מבטיחה שהם נקנו בחנות כשרה. “אטעם אחר כך”, התחמק, “יש לך אולי משהו עם כשרות על העטיפה…”

הוא התיישב מול הוריו על הספה המרשרשת עם כוס קפה מקלקר ועוגייה של הרב מחפוד, והחליף כמה מילים על שלום האישה והילדים. אחיו זפזפ לחצי גמר אליפות אוסטרליה בטניס על מגרשי חימר, והשיחה נקטעה באבחת המחבטים.

עופר יצא למרפסת. גורדי שחקים חדישים הזדקרו מעל לחוף הים התיכון. הוא התבונן בפיסת הים הזעירה שבצבצה מבעד לבנייני הפאר שצצו לאחרונה, מהרהר בלבו אם עליו לברך את ברכת “שעשה את הים הגדול”. לאחר מכן התיישב בכיסא הנדנדה והשקיף על מטוס פרטי שפרפר בכנפיו מעל לקצף הגלים.

כאשר חזר לסלון, הקפה התקרר והעוגה נותרה חצויה ומתפוררת. אחיו התבונן באייפד בסרט מתח על מישהו שנקלע לשדה מוקשים ומסוק מנסה לחלצו, ואילו אביו הביט בטלוויזיה ברקדן סטפס נודע משנות החמישים.

“מה קורה פה, ריבונו של עולם?”, העיף מבט בתקרה הבוהקת, “באיזה עולם דמיוני אנשים חיים היום?! איך אפשר לשמור את העיניים ואת הלב?!”

ואז חיבר מסך אל מסך: להתנהל בימינו זה כמו לרקוד סטפס בתוך שדה מוקשים. מצד אחד אתה חייב להתנהל בזריזות במצבים משתנים ללא הרף, ומצד שני הכול כל כך בעייתי ומסוכן וצריך להיזהר מאוד. ואם כן, על מה ניתן לסמוך?! איך לא מתפוצצים?!

עופר נזכר שעדיין לא התפלל מנחה. הוא נכנס לחדר צדדי, סגר את הדלת כשהוא מנסה לשער היכן ירושלים. לפתע, דווקא בתוך האווירה הכה חופשית, קיבל התעוררות ואמר את מילות התפילה ברגש ובהטעמה. לאחר שסיים תפילה מלאת דבקות חזר לסלון.

אז צלצל הפלאפון שלו בניגון “אין עוד מלבדו”. מספר הטלפון של ביתו ריצד על מסך הפלאפון עתיק היומין שלו. להרף עין הורמו עיניי כל לעברו. ואז חש ברוח דברי חז”ל כי אם יאמר לך אדם היכן אלוקיך, תאמר לו בכרך גדול של תל אביב, דווקא בעיר המסכים צריך לזכור ביותר שאין עוד מלבדו.

בזווית עינו האחת ראה את רקדן הסטפס קד לפני הקהל המריע, ובשנייה ראה מסוק מרים בחבל את הניצול המפרפר מעל שדה המוקשים עד שנבלע בקרבו.

 

מתוך הספר שניות אור

כתוב/כתבי תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.