מעורב ירושלמי

מעורב ירושלמי

יום אביבי אחד פסעתי ברחוב אגריפס, חלפתי על פני מסעדת “מעורב ירושלמי”, ורוחי הייתה מרוממת. ברוך השם, אני גר בשכונה מלאת הפתעות המעורבת בירושלמים למיניהם: ספרדים של פעם, אמריקאים, דתיים לאומיים, חרדים, סטודנטים ושלל אמנים. אני אוהב לגור בשכונה הרבגונית. אבן מקיר תזעק. כל בית מלא היסטוריה, וכל אדם – סיפור מהלך.
לפתע ראיתי מולי אישה מכוסה מכף רגלה ועד ראשה בשאלים אפורים כהים, וראשה עטוף ברעלה שחורה. כעבור רגע של תימהון הבנתי שמדובר ביהודייה הנמנית על כת השאלים. תחושה מוזרה אפפה אותי. שמעתי בעבר על התופעה וראיתי נשים כאלה פה ושם, אבל דבר כזה לא ראיתי מעודי. היא חמקה בצדי הרחוב כמו רוח רפאים, כאילו שאינה שייכת לארץ החיים. שני ילדים חרדים כבני עשר הבחינו בה. אחד אמר לשני: “למה היא מכסה את הפנים, הרי רק בנים צריכים לשמור את העיניים?!…”
סלדתי מפניה ורציתי להבין מדוע אני חש כך. הרי לכאורה מדובר באישה שרוצה להיות צנועה לחלוטין, וידוע היטב שהניסיון העיקרי של כל אישה הוא בעניין הצניעות, כשם שניסיונו העיקרי של הגבר הוא בשמירת עיניו. לכאורה מדובר בצדקת גמורה.
האישה העטופה חצתה את הכביש הסואן והגיעה לפתח בית. שם קידם את פניה גבר עם שיער מקורזל, חובש כיפה מקומטת עם חולצה לבנה בחוץ, מחזיק בידיו ילד עם פאות. הוא החליף איתה מספר מילים ומסר לה את הילד והיא נבלעה עמו בתוך הבית. הבנתי שזה בעלה. הוא החל לשוחח בפלאפון וקולו הרם נשמע למרחוק. לאחר מכן ראיתיו משוחח בחופשיות עם צעירה כלשהי ועיניו משוטטות בכל הארץ. ראיתי שהוא ממש ההפך הגמור מאשתו.
ואז האיר לי כי הצניעות האמיתית מבוססת על מאמץ הדדי של הגברים והנשים. האישה חייבת בלבוש צנוע עם גדרים מסוימים, ולעומתה הגבר חייב בשמירת עיניו. כאשר האישה מכוסה לגמרי, כל העול נופל על כתפיה. בניגוד לחכמינו זיכרונם לברכה שאמרו מה  לכסות אצל האישה ומה לא, הרעולה מחמירה לגמרי על עצמה, ולכן עליה לכסות אפילו את פניה, להיות סגורה לגמרי לעולם. אם הייתה הולכת בצניעות יהודית נכונה אף גבר נורמאלי לא היה מתבונן בה, ודווקא כשהיא אטומה לגמרי לעולם, היא מושכת תשומת לב מכל עובר ושב.
ואז התנוצצו בראשי צירופי האותיות: אטומה אותיות טומאה. סוד היהדות, סוד החיים הוא באיזון הנכון של הלבוש וההתנהגות ולא באיזו הקצנה שגוררת עמה הקצנה הפוכה. הפריצות גוררת אטימות והאטימות גוררת פריצות במעגל קסמים מטורף.
נכנסתי לרחוב צדדי שקט, ראיתי חלון מקומר ליד דלת כחולה של פעם. שיח פסיפלורה טיפס על הקיר. אדניות עם שלל פרחים מרהיבים עיטרו את פתח הבית. נשמתי את פרחי יערת הדבש שגלשו מהבית הסמוך והתמכרתי לעדינות הירושלמית עתיקת היומין.

כתוב/כתבי תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.