הטכנולוגיה אשמה בה-כ-ל!!!



בשנת 1970 פרסם העתידן היהודי אלווין טופלר ספר שנקרא: “הלם העתיד”. הספר עוסק במונח הזה שטבע טופלר וקובע שלאור קצב השינויים הטכנולוגיים והחברתיים שאנו עדים להם נראה שהעתיד צופן בחובו שינויים רבים בקצב שלא יאפשר לרבים להתמודד עמו והדבר יגרום למתח נפשי גבוה, בלבול ותחושת אבדן דרך. “הלם העתיד” זכה להצלחה רבה. אלווין טופלר הצליח לחזות מגמה מהותית בחיים המודרניים שבה קצב השינויים המהיר ההולך וגובר, גורר עמו בין היתר ערעור הרגשת הביטחון וקושי להסתגל לחיים. מצב זה גורר עמו ריבוי מקרי גירושין ויצירת משפחות מורכבות. הוא חזה גם הופעת מוצרים רבים חדשים ומגוונים, תקשורת מותאמת אישית וכדומה. הספר מתמקד בצורת הארעיות שבה מתנהלים החיים המודרניים בשל קצב ההתרחשויות המהיר, העדר קביעות מסוג כלשהו בעבודה ובמגורים וכדומה, ועמד על ההיבטים הפסיכולוגיים, האסתטיים והחברתיים של התופעה. טופלר התייחס גם לעודף האינפורמציה או היצף המידע שהם חלק מהלם העתיד.

בראיון לכתב העת Wired שנערך בשנת 2003, טען אלווין טופלר שהיו שתי שגיאות בספרו “הלם העתיד”. השגיאה האחת היא שהספר לא היה קיצוני דיו, וזאת למרות העובדה שבתקופה בה פורסם הוא נחשב לספר קיצוני מאד. השגיאה השנייה הייתה האמון בכלכלנים שראו אי התאמה בצמיחה הכלכלית אבל חשבו שדי בהתאמות קלות של התאוריות. באותה עת הוא עדיין לא ראה את המהפך הכלכלי העצום שעתידה לעבור החברה התעשייתית והאמין עדיין בשינוי הלינארי של הכלכלה. קצב השינויים המהיר הביא למגבלות בקבלת החלטות מהירות בשאלות מורכבות מה שהביא לשימוש נרחב במחשב לקבלת החלטות. המחשבה הייתה שהמוח הענק של מחשבי העל יוכל לעכל את האינפורמציה הרבה ולקבל עבורנו את ההחלטות הדרושות במהירות והחיים שוב יהיו פשוטים. המציאות הראתה שהמחשבים צריכים להיות די מורכבים והחיים לא שבו להיות פשוטים.

טופלר זיהה את מהפכת העתיד במעבר מחברה תעשייתית לחברת תיעוש־על, לצד התקדמות מהירה מאד בתחום התחבורה, הרפואה והגנטיקה, וטען שאם לא יווסתו מבעוד מועד את העתיד לקצב שיאפשר החלה הדרגתית של השינויים על פני העולם כולו, נעמוד בפני בעיות נפשיות שאין לנו אפשרות לצפות אותן מראש.

אלפי שנות היסטוריה לא הספיקו לנו ללמוד שאנחנו לא מסוגלים לצפות שום דבר מראש ואנחנו עדיין מתנהלים בעולם מאוד דטרמיניסטי שבו בני האדם סבורים שהכל צריך להיות תחת שליטה ותכנון ובקרה והשגחה ורק אם נוכל לנהל גם את מזג האוויר החיים יהיו טובים ונעימים ולכן הגישה הזאת זוכה עד היום להצלחה רבה ולהסכמה גורפת.

היום כבר יש תחרות מאוד קשה בין המדענים והפסיכולוגים מי יהיה קיצוני יותר בניתוח המצב השחור משחור ויזהיר עד כמה החיים שלנו הפכו לבלתי נסבלים בעיקר בגלל אמצעי הטכנולגיה ובקישור המצורף תוכלו לראות כתבה מעיתון הארץ תחת הכותרת: “עידן הבדידות: זינוק בשיעור בני הנוער המדווחים על דיכאון ומחשבות אובדניות”, ובהכל אשמה הטכנולוגיה.

את הלם העתיד קראתי בנערותי והדברים היחידים שזכורים לי מהספר הוא שאדם מודרני נוסע ביום אחד בדרך לעבודה וחזרה מרחק שאיש ימי הביניים היה עובר בשנה, קורא בעיתון יומי יותר מידע ממה שקרא איש ימי הביניים בכל ימי חייו, ועל הדרך הפלאית שבה ניצלה העיר לונדון מקבורה תחת שכבה עבה של גללי הסוסים ששימשו לרכיבה ונסיעה במרכבות.

איך לונדון ניצלה?

מישהו המציא את מנוע הבנזין (ואגב כך יצר בעיה חמורה יותר אבל זה כבר נושא לפוסט אחר).

ובכן כבר אז גיליתי שאינני שותף לגישה ההיסטרית והעגומה ומתחבר דווקא לדברי ר’ נחמן מברסלב שאמר שרואים בחוש שה’ יתברך מנהיג את העולם שיינער אונד שיינער! – יפה ויפה יותר.

הבעיות שמתוארות בהלם העתיד ובמאמר הזה של עיתון הארץ אינן חדשות. הקצב השתנה, המינון, שדה הקרב אבל הבעיות עתיקות:

למשל: מה עושים עם זמן פנוי?

למרבית האוכלוסייה זהו מושג חדש לחלוטין! ילד שעמד על דעתו היה עובד בפרך, האישה הייתה משועבדת לעבודות הבית ולילדים, הבעל משועבד לפרנסה או לפריץ המקומי וכו’. שיעבוד מלכויות והיה בזה משהו טוב – אנשים היו עסוקים במלחמת הקיום ולא היה פנאי למחשבות אובדניות. אחת ההגדרות לאדם מאושר היא: אדם שאין לו את הפנאי לחשוב האם הוא מאושר או לא. אשה עשירה שיכולה הייתה להרשות לעצמה להתבטל הייתה בסכנה גדולה ולכן רבי אליעזר אומר “אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שיעמום” – ופרש”י -שיגעון. (כתובות דף נט:).

בעיה מודרנית נוספת היא כיצד מגדלים ילד בחיים טובים עם לימודים, וספרי קריאה וצעצועים וטיולים ומותגים ושפע של אוכל ורופאים שיודעים הכל בלי לעשות ממנו תינוק מפונק שלפני כל אתגר קטן מתקפל ומעדיף להתאבד מאשר לשמוע שהוא לא הכי הכי מאמי בעולם וכו’ וכו’. הסטייפלער זצוק”ל אמר שבילדותו ילד היה מקבל נעליים חדשות פעם בפסח וזה בתנאי שהנעליים של הילד הגדול ממנו התבלו באופן שלא ניתן להעביר אותן לאח הקטן, והשמחה הייתה גדולה – חודש לפני הוא שמח, בימים הראשונים הוא בעננים והשמחה נמשכת עוד זמן רב. היום קניית נעלייים היא פעולה מייסרת שבה אתה נדרש לבחור רק זוג אחד מתוך מבחר אינסופי של חנויות ומותגים, והצער על אבידת כל כך הרבה נעליים טובות ויפות גדול בהרבה מהשמחה על הזוג שנאלצת להתפשר עליו מכיוון שההורים לא מוכנים להוציא 700 ש”ח על המותג שהוא הוא הדבר האמיתי ובלעדיו החיים לא שווים לחיות אותם.

נשמע מוכר?
בוודאי – קין רצח בגלל תאומה יתירה, עשו אמר יש לי רב, והמן הרשע אמר כל זה איננו שווה לי.

הפינוק שלנו עמוק ומקיף כמו האוקיינוס ואנחנו אפילו לא מרגישים בו. אנחנו מבקשים כל היום לקצור ברינה ולא משנה מי יזרע, ורוצים את כל העולם ורוצים אותו עכשיו. פחות מזה? לא בא בחשבון!
כאנשים מאמינים אנחנו לא אומרים זאת בפה מלא ומדברים על השגחה ואמונה אבל מי מאיתנו היה מוכן להמתין 85 שנה לבן או לראות כיצד אסתר מתענה שנים בבית אחשוורוש שלא לדבר על חיים כיהודי גלותי שנאלץ לחיות בחרפות וביזיונות ורואה כיצד בני עשו מצליחים (ולא אלו של היום – משהו הרבה יותר אכזרי ומגושם שקשה לנו לדמיין).

הפינוק שלנו כל כך גדול שאנחנו מעדיפים לחפש את האשמה בטכנולוגיה, בחינוך, בקהילות, ברבנים וכדרך החכם בסיפורי מעשיות תמיד מתבוננים החוצה מי האכזר התורן שמתעמר בנו ואחראי על כל סבלותינו.

הכל יותר קל מאשר להתבונן פנימה בנקודת האמת, ובמשך השנים ההרגל הופך לטבע, הלב שכח כבר מאין באת, השכל חושב אך ורק בתבניות מוכרות וידועות, המסך על העיניים מתעבה וגם כאשר אנחנו מבקשים להתבונן בעולם מנקודת מבט שונה אנחנו לא מסוגלים למצוא את הכוחות לכך ואנחנו ממתינים לאורו של משיח.

בלקט רשימות לחנוכה כותב הגה”ק הר”ר נתן מאיר וואכטפויגל זצוק”ל :

איתא בחז”ל (ילקו”ש ישעיה ס):
“אמר לו הקב”ה,
אפרים משיח צדקי שמו
ומגביה קומתו וקומת דורו”

לא כתוב שהוא יחזיר למוטב!
זה העבודה של אליהו הנביא – “והשיב לב אבות על בנים”.
ומה היא עבודתו של משיח?
“מגביה קומתו וקומת דורו”
הוא ירומם את כל הדור, שיקבלו השגות אחרות. ומהלך מחשבה אחר, פשוט יתרוממו.
הוא עצמו יהיה מהדור ויגביה קומתו – לבד יתרומם, ויגביה את כל הדור.
ניצוץ מהאור הזה גילו מתתיהו ובניו – הם הראו לכולם איך לא ללכת לאיבוד בגלות. לא להיות בטל מחמת הגויים או מחמת הסביבה ורוח הזמן!!
צריך להיות “ויגבה לבו בדרכי ה’”.

חנוכה מאיר ושמח.

https://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.4646732

כתוב/כתבי תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.