מודעות קשובה – מיינדפולנס

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on WhatsappShare on LinkedIn

לכבוד חברי הפורום החדש,

לאור הקריאה להתעורר מן התרדמה, ולחדש דרך חדשה, אך כמובן גם עתיקה, להפיח את הרוח של התשובה התמימה בתוך הלימוד המסור לנו מדורי דורות, עלו השאלות לגבי הגדרת מטרות ועקרונות המתאימים לנו לקראת הקמה וביסוס מסגרות לימוד.

כיריעת פתיחה, אני קופץ למים, ומעלה כאן מאמר והקדמה לתכנית שכבר קיימת בפורמטים שונים, ובתוכה נקודת המוצא שאני מצאתי להתמודדות עם האתגרים העיקריים בשדה החינוך בזמן הזה.

מאחל קריאה נעימה ומעניינת, ובתקווה שמכאן הדיון יסתעף ויתרחב לקיבוץ גישות נוספות וסינתזה שתניב פרי נאה ומהודר.

 

 

“שימו לב אל הנשמה”

תכנית מודעות קשובה

בהנחיית הרב רפאל צייטלין

 

הרקע:

בעשור האחרון, אנחנו עדים לתופעה שהיא בסדר גודל של מגפה: ריבוי הילדים שמופיעים אצלם ליקויים בקשב וריכוז, סיממני חרדה ודיכאון, ושאר שיבושים של מצבי רוח. באופן כללי, נראה כאילו יכולת ההתמודדות של הילדים עם קושי ומאמץ הולכת ויורדת באופן דראסטי, במהירות גדולה כל כך, שממש ניתן לראות כל כמה שנים מדרגה נוספת בהידרדרות הזו. “ירידת הדורות” כפשוטו ביכולת להתמיד במשימה, לקבל מרות ומשמעת, לסבול אי-נוחות פיזית מכל סוג שהוא

חכמי הדורות הורו לנו שבכל דור ודור, מוטלת עלינו חובה לתור אחרי דרכים חדשות להתמודד עם הקשיים החדשים שיצר הרע ממציא חדשים לבקרים. לשם כך, גיבשנו סדרה של שיעורי מוסר, המותאמים לקשיים הייחודיים של בני דורנו, לחולשה ולרפיון ידיים הנוראים שהולכים ומתפשטים בקרב המחנה פנימה. תקוותינו שסדרה זו תהווה נדבך משמעותי במאמצי המחנכים העוסקים במלאכת הקודש, להחזיר את הגלגל אחורנית, במידת האפשר, להחזיר את החוסן ואת כוח ההתמודדות לצאן קדושים. ההשקעה הזו, לדעתנו, נחוצה במיוחד בשעת מבחן הנוכחי מול הפיתויים, והשינויים החברתיים והתרבותיים המאיימים עלינו מבית ומחוץ, הנגזרים מהשימוש והאווירה שמתפתחת ע”י ה”טכנולוגיה המתקדמת.”

 

העיקרון:

ישנם הרבה תיאוריות בעולם החינוך ובתורות הנפש השונות לגבי הגדרת הקשיים המוזכרים לעיל [קשב וריכוז, חרדות, דיכאון, וכו’]. רובם מייחסים כל קושי לשורש אחר. דעתנו, והיא מבוססת על המידע העדכני ביותר מתוך מחקרים אמינים וניסיון של אנשי מקצוע רבים, אינה מסכימה עם החלוקה הזו לתת-תחומים. אדרבה, הגישות המוכחות ביותר היום מתמקדות בזיהוי גורם אחד מרכזי, הבא לידי ביטוי באופנים רבים ומופיע ב”פרצופים” רבים, אבל סוף כל סוף, זו אותה גברת בשינוי אדרת.

החשיבות של איתור הליקוי היסודי הזה היא בכך, שכעת ניתן לבנות גישה אחת ברורה ועוצמתית סביב פתרון אותה בעיה, עם עריכת שינויים “מקומיים” כדי להתאים את ההתערבות לפי גיל, מסגרת, והבדלים תרבותיים.

 

היסוד:

 לפי דעתי, המבוסס על ניסיון רב מאוד בתחום, ובצירוף ידע העולה מתוך מחקרים אמינים שנעשו ברחבי העולם, הבעיה המרכזית של הדור היא ירידה בכוח הסיבולת. במקום אחר הערכתי בביסוס מסקנה זו, ואכמ”ל. רק אביא כאן מעט הערות למחשבה, בגדר “תן לחכם ויחכם”…

בוא נתאר לעצמנו את הפעילות הרגילה של יהודי לפני 150 שנה: כאשר היו צריכים מים לשתייה, בדרך כלל האדם היה צריך ללכת לשאוב מהבאר, ופעמים רבות, היו צריכים לרדת לנהר למלא את הדלי, ולסחוב אותו הביתה. חלב? צריכים לעבוד בחליבת הפרה, או ללכת לשוק לסחוב בקנקנים כבדים. חימום הבית בחורף? לקושש עצים, להדליק מדורה. חם בקיץ? אין פתרון… אולי להרטיב מגבות במים ולהניח על הראש. אבל בסך הכל … חם, וזהו. בישול? להסיק תנור, או להכין מדורה ליצירת גחלים בחוץ. מיטה? לפעמים הייתה מיטה, אבל גם הרבה פעמים – מחצלת קש על הרצפה. בגדים נוחים? לא היו להרבה אנשים בגדים נעימים ונוחים לגוף, ולדאוג לבגדים מכובסים ורכים… לא עבודה קלה. מה זה משנה כל התיאור הזה? פשוט! מידת הקושי והסבל בחיי היום יום השגרתיים הייתה לעין שיעור כפול ומכופל מהקשיים הפיזיים שאנחנו חווים ביום יום שלנו. לכן… כאשר ילד היה צריך לגשת ללמידה, ונדרש ממנו “להחזיק ריכוז” בשיעור, להתמיד בשינון הלימוד, לקבל נזיפה ואפילו עונש פיזי מהמלמד [“סטירה”]… כל אלו הביאו לדרגת סבל לא יותר גדול משאר החיי יום-יום.

והיום? צמאים? מים ושפע של מיני שתייה ממותקים מוכנים בברז או במקרר. חם? לחיצת כפתור… והמזגן פועל. קר? תנור חימום. רעבים? אולי לסחוב כמה שקיות מהחנות, אבל אם קשה, אז עושים משלוח. בגדים נוחים, מכובסים ונקיים? מכונת כביסה ומייבש בהפעלת כפתור. בישול? תנור, מיקרוגל, גז, מיקסר, ושאר אביזרי מטבח. מיטה? יש גם שפה נוחה, כורסאות, כסאות עם ריפוד נוח, כסאות פלסטיק, שולחנות, מדפים, כריות ומצעים נעימים המתאימים לכל עונה. איכות האוכל? ללא הגבלה… חם, קר, רך, בריא וטבעי, וגם אוכל זבל בשפע, לטוב ולמוטב. ממילא, רמת הסבל היום-יומי מצטמצם כמעט לאפס.

התוצאה: ההרגל לשאת סבל והיכולת להיות עם סבל מצומצם בלי “לבעוט” או “להתלונן”, כמעט לא קיים. הנפקא מינא? כל דבר הדורש מאמץ וסבל , אפילו הקטן ביותר, נתפס כמשימה “קשה”, ולפעמים בלתי אפשרית. אם קצת עייפים, רעבים, צמאים או טרודים… “אי אפשר להתרכז, אי אפשר ללמוד.”

 

אם המזגן לא עובד… חסרים “התנאים הבסיסיים” לקיום שיעור. אם יש קצת רעש… פטורים מלהקשיב, כי המאמץ של הנפש לסנן ולהתגבר על הסחי הדעת כרוך בקושי פיזי [כאב ראש, או מתח ולחץ בחזה לדוגמא], ו”מה פתאום שאני אצטרך לסבול?” וכן הלאה, ללא סוף מצבים שבהם אנחנו שומעים נוסחים אלו: “אין לי כוח”… “נמאס לי”… “משעמם”… “אני לא מתחבר לזה”… “אני לא נהנה”… ועוד, ועוד. כולם ביטוים שונים של הרצון לעשות רק את מה שמביא לי עונג ונעימות ברגע הנוכחי, וריחוק מכל פעילות הגורמת לי סבל, אי-נוחות ואי-נעימות ברגע הזה.

 

הטעות:

התופעות הנגזרות מאי-הנכונות לסבול, והצורך התמידי להיות במצבי עונג ונעימות, הן רבות. ניתן לראות, כאשר מתבוננים נכוחות, שכל מגוון הקשיים המתוארים לעיל הם סניפים של אותו השורש. אנשי המקצוע ישתמשו בביטוים שונים: “קושי בדחיית סיפוקים”, “בעיה רגשית”, “לחוץ”, “לא פנוי ללמידה”, “בעיה סנסורית” [תחושתית], “קושי בניהול כעסים”, “מרדנות”, “חוסר סובלנות”, “ליקוי בכישורים חברתיים” [כגון אלימות, בנוסח שמנסה לעדן את התיאור], “חולמנות”, “אימפולסיביות”, “היפר-אקטיביות”, “חרדתיות”, “עצבות”, “קושי בקבלת מרות”, “ליקוי בוויסות רגשות” וב”ניהול והתאמת תגובות”… ועוד הרבה מאד נוסחים.

אני לא פוסל את האפשרות שישנם מקרים חריגים, יוצאי דופן, ולא מתיימר לטעון שהעיקרון שאני מציג כאן יפתור את כל הקשיים והבעיות, אבל אין לי ספק שמרבית הקשיים המופיעים בילדים המסגרות הרגילות יכולים לבוא לפתרונן ע”י טיפול ישיר וממוקד בפיתוח יכולת הסיבולת. [אני לא מתכוון לסוג בעיות השכיחות בחינוך המיוחד: אוטיזם, אספרגרס, דאון, הפרעות פסיכיאטריות וכדומה]

 

הדרך:

הן מניסיונם של רבים, והן מתוצאות של מחקרים ותכניות שהוכיחו את יעילותן, והן מהנסיון מהדברים שהופיעו פעם אחר פעם מול עיני ממש, ראיתי וחוויתי דרך בריאה וברורה להשגת המטרה זו. כמו פיתוח כל מיומנות בעולם: כתיבת סת”ם, שחיטה, מילה, כלי נגינה, כושר גופני, תפירה וכל שאר המקצועות… כן הוא בדבר הזה: התרגול והאימון בהתמדה הם הבסיס להתקדמות. על כן בניתי סדרת שיעורי מוסר, השוזרים לימוד דברי חז”ל באגדתא, מוסר וחסידות, עם הדרכה וחיזוק היכולת לדקדק בקיום מצוות בין אדם לחברו, יחד עם תרגילים חווייתיים המושכים את לב התלמידים להתבוננות בעניין הסבל והדרכים לעמוד בצורה איתנה מול ה”הפרעות” ו”בלבולים” של היצר הרע.

השיעורים מפגישים את התלמידים, באופן הדרגתי, עם תחושות הגוף שלהם, עם הרגשות ומצבי הרוח המתחלפים, ועם המחשבות שעולות לנו כאשר אנחנו נתקלים במשימה קשה, מאמץ או קושי מכל סוג. התרגול בשיעורים מעלה את המודעות של הילדים לאופנים שבהם אנחנו “בורחים” מהקושי או “נלחמים” במפריע הנוכחי באופן כושל. דרך עבודה זו, מגיעים איתם לזיהוי דרכים נכונות יותר לבנות חוסן ויכולת התמודדות, לצלוח את “ים הקשיים” בנחישות, באופן בוגר ואחראי, ולהגיע להתמדת הלימוד וקיום מצוות בין אדם לחברו בנועם, באהבה וביראה.

 

המתווה:

 התבנית הבסיסית של התכנית כוללת שיעור מוסר [או חסידות] שבועי באורך של 45 דקות במסגרת כיתתית, לאורך שנה. חלק מהשיעורים יועברו בצורה של ישיבה על כסאות, וחלק יתקיים כעין “משחקים חברתיים” או “הפעלות”, שבהם הדגש הוא על המודעות לתחושות, רגשות ומחשבות העולות תוך כדי התרגיל, ובפרט להיכרות עם התגובות שלנו לקשיים [דרכי בריחה, מאבק, התעלמות ומלחמה], ולימוד ותרגול דרכים חילופיים ובניית דרכי תגובה חדשות [המתנה, התחשבות, מענה רך, אהבת חברים, וויתור, וכו’].

הפעילות הספציפית מותאמת לגיל. ברור שאופן העברת השיעור בכיתה ח’ שונה לחלוטין ממה שיתקיים בכיתה ג’. תוכן השיעורים, והאמצעים להשגת התובנות והמיומנויות ניתנות להתאמה לפי המאפיינים של כל מסגרת, והכל ייעשה בתיאום מלא, מתוכנן מראש, אם ההנהלה וצוות המחנכים. נוכחות מחנך הכיתה בכל שיעור הוא חיוני. ישנה אפשרות, וכדאי לנצל אותה, להעביר סדנאות למחנכים, כדי שיוכלו להיות שותפים פעילים בתכנית, וגם יוכלו לנצל את התכנית במשך כל ימות השבוע בין מפגש למפגש.

לסיכום: התכנית משלבת שני הפכים. מצד אחד, העיקרון הוא אחד. המנחה ממוקד על המהות הקריטית ביותר בבניית האישיות של יהודי בעל חוסן ונחישות בעבודת הבורא. מצד שני, ישנה גמישות רחבה מאוד בבחירת האמצעים המותאמים לכל מסגרת ולכל סגנון ואופי של כל קהילה וקהילה.

                             תודה על הסבלנות שלכם לקרוא את האריכות הזו.

מחכה להערות והארות, תודה!

                                                                רפאל צייטלין

 

 

 

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on WhatsappShare on LinkedIn

2 מחשבות על “מודעות קשובה – מיינדפולנס

כתוב/כתבי תגובה