מנשירה לשירה

דף הבית פורומים פורום בעלי תשובה מנשירה לשירה

מוצגות 15 תגובות – 1 עד 15 (מתוך 16 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #2384

    הדור השני – בעקבות הספר “שירה גאולה” מאת נועה ירון-דיין. הספר החדש של נועה ירון-דיין (מחברת “מקימי”) מספר על שירה גאולה, נערה בת להורים חוזרים בתשובה.
    [See the full post at: מנשירה לשירה]

    #2549

    אין בי שום רצון להיות המוכיח בשער ולא להיות השוחט-מוהל-מנתח של מאמרים שבאופן סמוי מגנים את כל העולם החרדי ומבטיחים שאנחנו בעלי התשובה, המגזר הכי מוסרי, הכי מבקשי אמת והכי והכי והכי והכי….
    אבל חזקה עליי הוראתו של אחד ממנהלי הפורום ששלחתי לו את התגובה באופן פרטי רק לצאת ידי חובת מחאה ובעיקר כדי להזכיר לעצמי לא להיות שותף בכגון זה, שביקש ממני לפרסם את התגובה בפורום כדי להציג זווית ראיה שונה.
    לצורך העניין אתייחס רק לפיסקה אחת:
    “למה? לא רק בגלל פיתויי הדור שהתעצמו. יש סיבה עמוקה יותר. הילדים האלה ראו את הוריהם החוזרים בתשובה הצדיקים שמחפשים אמת. רק אמת. אבל מצד שני, החברה שהם חיים בה, כל חברה – היא “עולם של שקר”. את זה לא אני אומר, אלה דברי חז”ל. אז הילדים האלה נקרעים בסתירה הנוראה. הסתירה בין התמימות הטהורה של הוריהם לבין מה שהם פוגשים מיד כשהם יוצאים מהבית: רדיפת החומריות, השקר של החיצוניות, הפוליטיקה שאוכלת כל חלקה טובה, העסקנים המהוקצעים המתעשרים על חשבון האדם הפשוט.”
    זה בפירוש לא נכון. כל מילה בפסקה הזאת לא נכונה ושוב – אני לא מתכונן לצאת למאבק הוכחות ומצטער באמת ולא מהשפה ולחוץ שעליי לכתוב את הדברים.

    “נוער נושר: משנה לשנה יש יותר. לא פחות, יותר” – בזמן המתייוונים, ההשכלה ובקום מהמדינה היו הרבה הרבה יותר נושרים ללא ערך אבל זאת לא הנקודה – למעשה בעיית הנושרים קשה במיוחד דווקא בעולמם של בעלי התשובה ולא בעולם החרדי ואנחנו כמובן יודעים מה הסיבה:
    “הילדים האלה ראו את הוריהם החוזרים בתשובה הצדיקים שמחפשים אמת. רק אמת. אבל מצד שני, החברה שהם חיים בה, כל חברה – היא “עולם של שקר”.
    יש מצב שהדברים האלו נכתבו ברצינות?
    ראו הוריהם החוזרים וכו’ שמחפשים אמת? כאילו מה? כאילו החוזרים בתשובה ללא חובות הלבבות ובלי שערי תשובה עקפו בדילוג אחד את כל השקרים ובשנים ספורות הפכו לאנשי אמת?
    איבדתם את השפיות?
    ומאידך התברר שהחברה שהם חיים בה היא “עולם של שקר” – וזה חידוש שנמצא רק בעולם החרדי של ימינו, אין לו זכר לא בתנ”ך ובדברי עם ישראל, ולא נמצא בכלל בכלל בכלל בכלל אצל בעלי התשובה שהם כידוע מבוקר עד ערב רק חופרים אחר האמת ללא שום נגיעות של כסף וכבוד ובלי שום פוליטיקה.
    באמת מישהו מבוגר כתב את זה? אם כן הוא בעצמו גם כן חי בעלמא דשקרא שעליו דברו חז”ל.
    הרבה בעלי תשובה, כפי הנראה לפחות כמספר האדמורי”ם החרדיים, הפכו בעצמם למשפיעים שמנהיגים קהילות, רודפים אחר החומריות, השקר של החיצוניות, הפוליטיקה שאוכלת כל חלקה טובה, ומעסיקים שפע של עסקנים מהוקצעים המתעשרים על חשבון האדם הפשוט. אחרים מנהיגים כתות אבל הבעיה הכי גדולה היא אלו שמרמים לא רק את ציבור התמימים אלא את עצמם ונדמה להם שעם קצת אינטלקט, כריזמה ויכולת ניתוח בסיסית יש בכוחם להציל נפשות.

    אבל מה שהכי הקפיץ אותי הוא השקר הבנאלי: “פיתויי הדור שהתעצמו”.
    טרחתם אי פעם להיכנס לליבו של יהודי שחי לפני 150 שנה בגרמניה העשירה והמשכילה או במזרח אירופה שבה ילדים מתו מרעב כפשוטו ועשיתם השוואה בין פיתויי הדור של היום למה שעברו בני התקופה כאשר המשכילים בשילוב הציונים, העלייה לארץ ישראל, והחדשות שבאמריקה הרחובות מרוצפים בזהב הכריזו מלחמה על תמימי השטיבלים או על המרוקאים הפשוטים והתמימים בארצות המערב?
    זה לא היה דימיונות במסכים זה היה עולם חי ונושם שנמצא מעבר לדלת ורק צריך לשנות את השם ולהסכים לכמה הקלות בשביל להיכנס אליו ולזכות בחיי חברה עשירים עם טמפל וכל מה שמסביב – חינוך טוב, פרנס, מקצוע, ביגוד, אוכל ובידור.
    דיברתם פעם עם חרדי שחי לפני ובקום המדינה וראה את מסירות נפשם של אנשי המחתרות ואת הסבא החרדי שלו לובש ביום העצמאות הראשון והשני שטריימל בחוצות מאה שערים?
    שמעתם פעם מחרדי שלאחר הייאוש העמוק ששרר לפני מלחמת ששת הימים והניצחון הניסי ביחד עם כיבוש הכותל, קבר רחל ומערת המכפלה כ-ו-ל-ם היו בטוחים שמשיח כבר הגיע?
    יש לכם מושג איזה הלם תרבות מופרע הביאו המתייוונים לארץ ישראל עם מתמטיקה, ספורט, אומנות, אלילים וחצי אלים אנושיים זוהרים עם כוחות על ואפיקורסות שמצליחה לכבוש בגשמיות וברוחניות את כל העולם?
    קראתם פעם על הפיתויים של אומנות, שירה, ספרות, פילוסופיה, עשירות בזמן הרנסאנס באיטליה ובתור הזהב בספרד?

    וארלי הסיבה העיקרית לנשירה אצל בעלי התשובה היא הסיבה שאבא מאוד אוהב ללמוד תורה אבל העיניים שלו באמת נוצצות והוא באמת מתרגש כאשר הוא נזכר בחיפושיות או בדלתות ועוד אלף אלפי קשרי תרבות-ראומנות-ספורט-מדע גלויים וסמויים וכאלה שהוא לא מעלה על דעתו שמתגלצ’ים לו בכל עת מהשרוולים וכו’ וכו’. אומרים על שלמה המלך ע”ה שעיקר הפגם בכך שנשא נשים נוכריות היה בכך שהשפע הלך לחיצונים. אנחנו די טובים בזה אבל יש משהו שבו אנחנו ממש אלופים – לצערי התכונה הכי אופיינית את בעלי התשובה היא:
    יהירות בילט-אין.
    גודלנו בעולם המערבי כיצורים נרקיסיסטיים ששקועים עד למעלה מראשם אך ורק בעצמם ובד’ אמותיהם, ולמרות כל המסעות לחו”ל ולתרבויות אחרות מעולם לא טרחנו באמת להפליג למחוזות שונים במקום או בזמן ולהכיר תפיסות עולם שונה. אנחנו כל היום משחקים בנדמה לי. חיים בסרט ושום דבר לא מעניין חוץ ממני ואפסי וד’ אמותיי ולא משנה כמה מדיטציה אני עושה.
    מה שלא כל כך ידוע הוא שהיהירות הזאת צומחת וגדלה ומתפתחת במשך שנים על גבי שנים על גבי הקרקע האולטימטיבית לגדל חשיבות עצמית מופרעת שאין לה שום קשר עם המציאות:
    כמה ויתרתי, כמה מסרתי את נפשי, כמה לא התייחסו אליי כמו שראוי וכו’ וכו’.
    למידות האלו נלווית תחושה חזקה שאנחנו הגשר בין העולמות ובידינו נמצאים מפתחות הדעת והגאולה,
    בשעה שבדרך כלל באופן סמוי אנחנו פשוט רוצים שיזמינו את עשו למסיבה כי קצת משעמם ללמוד כל היום רק תורה ואיפה משיגים כזאת אש להבה?
    המלחמה הגדולה היא לפתוח בלב פתח כחודו של מחט והרחמים העצמיים עם עץ היהירות אין כמוהם להפוך את הלב ללב אבן.
    “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים” – וביאר הר”ר נתן מאיר וואכטפויגל שכפי הנראה קול השופר יגע בנקודה הפנימית ביותר של כל היהודים, אפילו הנדחים והאובדים וכל המחיצות ירדו, וכל אחד ירגיש שהוא יהודי וכל אחד יספר שיש בורא וכולם יבואו “והשתחוו וה’ בהר הקודש בירושלים”, וכמו שאומר הגר”א באבן שלמה שכשם שיש תורה שלמה כך יש תורת הלב, שולחן ערוך חמישי שמו ומי שיש לו לב טהור יכול לשמוע לכל מה שלבו אומר לו.
    טהרת הלב תלויה בנקיות הדעת והמעשים ואין בזה שום דבר מגזרי.
    לך אמר לבי בקשו פני (שם כ”ז) פרש רש”י: בשליחותך. כי עקר האלקות בלב, כמו שכתוב (שם ע”ג): “צור לבבי” כמבאר אצלנו במקום אחר (לעיל בסימן מ”ט) ומי שהוא “בר לבב” (שם כ”ד), בבחינת (שם ק”ט): “ולבי חלל בקרבי”, יוכל לידע עתידות, על ידי מה שהלב אומר לו, שהוא דברי ה’ ממש. וזהו “לך אמר לבי בקשו פני”, ‘לך בשליחותך’ כנ”ל. כי מה שהלב אומר, הם דברי ה’ ממש כנ”ל, והבן (ליקוטי מוהר”ן -קלט).

    #2550

    מסכים עם הרישא שלך לגמרי, אך חבל שהקו לא נמשך בסיפא, כשהתחלת לטפל בנו – אני לא נרקסיסט וכו’ ורובינו היינו המון שנים כנועים, כל אחד תחת מגזרים ורבנים חשובים אחרים ועבורי אישית זה היה טוב מאוד בשעתו. אך אין להכחיש כי אצל רבים ישנו תהליך של אכזבה ו”נסירה”, כעין גיל ההתבגרות, הכולל אמירות טוטאליות, חלף ההערצה הטוטאלית של פעם. לדעתי, כל עוד ההתכתבות שלנו היא עם החרדים וכו’, הרי עדיין אנחנו בשלב ההתבגרות הבועטת, וזה באמת תהליך. הדבר קשה שבעתיים כשהתהליך הזה מתרחש, בהתקלות יום יומית עם מי שאתה מתכתש עכשיו. ובמיוחד שיש גירויים חדשים לבקרים, למי שהרים ראש. פעם עזבנו את הבית כדי לחזור אליו רגוע ומפוקס. אז זה תהליך, כולל ההתכתשויות הללו ביניינו.
    דהיינו, מרישא מאוזנת עברת לסיפא בועטת, שבחלקה מאפסת דברים גדולים וחיוביים. למשל “ראש הגשר בין העולמות”, שנאמר לנו לפני 5 שעות על ידי משתתפי מפגש בין מבוגרים ] חילונים, חברי נוער העובד, דת”ל ואנחנו. והוא נאמר לנו במשך 6 שנים, על ידי אנשים מבוגרים ונבונים, מכל הקצוות וגווני הקשת בישראל. דברים מתוך חוויה ולא הסק שכלי, ולא כ”קירוב רחוקים” של “לב לאחים”. אינני יודע היכן אתה חי, אבל דבר זה הוא חוויה שגרתית יום יומית אצל אלו שנפגשים וחיים בחברה מעורבת, וכל מי שמכיר את הציבוריות הישראלית, יכול לתת לך עשרות דוגמאות כאלה.
    אז מה, אפשר לשוחח בלי הטוטאליות המוקצנת?
    לעניין הנושרים ראה פיסקה שכתבתי, כולל הספר ה”יוצאים”, לדעתי צריך היה לערוך מחקר מקצועי רציני של אנשי מקצוע ולא תחושות בטן או סברות של אג’נדות. מי שמכיר מחקרים מקצועיים (בניגוד לתקשורת הזולה, השטחית והמגמתית ) שנעשו ופורסמו בפרסומים מקצועיים, מופתע מאוד מהאיזון שבהם, ובנסיון להיות חוקר אובייקטיבי.
    אגב, הכרתי רב חרדי חשוב ומיוחד, שהיה לקוח שלי בירושלים, אשר נבחר על ידי גדולינו להקים צוות מקצועי – פסיכולוגים וסוציולוגיים, עם מימון של
    המדינה ואפילו בהסכמה אישית של ביבי כשר אוצר והסכמה מכל מגזרי העולם החרדי, כי הדבר הינו צו השעה ולאחר עבודה של חודשים, הכל נפל על סכסוכי מגזרים “ומי בראש”. הוא סיפר לי זאת שבור ורצוץ ומיואש.

    #2566

    לא עברתי לסיפא בועטת, לא הצגתי שום טוטאליות ולמעשה לא הנחתי לבעיטה משמאל לזוז או לפתוח את הפה והתכתשויות זה סיוט. אז ניסיתי לייצר איזה בסיס מציאותי לשיחה שיחליף את יסודות הדימיון הפנטסטיים של אני ואפסי והגלשן שלי.
    “אני לא נרקסיסט” – זה משפט נאה והייתי רוצה לפגוש את הנרקסיסט שלא אומר אותו בפה מלא ומתוך אמונה עמוקה בצדקתו.

    #2568

    צחי

    אלה המחשבות שלי כשאני קורא מה שכתבתם כאן:

    תיארת בצבעים עזים ובצורה מעוררת מחשבה את חיי היהודים בדורות הקודמים, וגם ציינת עובדה שנשכחת לפעמים שבתקופות לא רחוקות היו הרבה יותר נושרים.

    אבל בלהט הקודש שלך נגד האידאליזציה של הבע”ת אתה טועה באידיאליזציה גורפת של הוויית החיים בחברה החרדית. שלא לדבר על התיאוריה המוזרה שאין לה בסיס במציאות שהעיניים הנוצצות מהביטלס גורמות לנשירה אצל הילדים

    לחברה החרדית יש מעלות רבות וגם חסרונות רבים. היא חברה במצב של הישרדות. ואדם שעסוק בלא לטבוע, עושה לפעמים תנועות משונות, ופרצופים מוזרים. לא נראה טוב כל כך תמיד.

    שמעתי מנושר חרדי מבית: “יש בעיני שתי בעיות עיקריות. הראשונה צביעות ומשחק תפקידים. פוזה של מלמד, פוזה של משגיח, פוזה של ר”מ. והילדים קולטים את זה, וגם כשנתקלים במחנך ורב אמיתי, כבר לא מאמינים. והבעיה השניה היא חוסר רגש חם. לכם, הבע”ת, יש אמת וחום, אבל אתם מדחיקים את זה כי זה לא מתאים כאילו, ואתם טועים בזה”.

    אף אחד לא יוכל לקחת לבע”ת את היותם מחפשי אמת. לא דומים לחברה החילונית ולחברה החרדית שבהן רוב האנשים שקועים בשגרה וקבעון. חיפוש אמת נראה להם מושג ערטילאי זר במקרה הטוב, ושגעון מוזר במקרה הרע.

    אמר לנו פעם רב אחד: “אתם יודעים להיות מחפשי אמת, אבל עכשיו אתם צריכים ללמוד איך לחיות אמת”. וזו אמרה נאה, אבל גם הוא לא ידע איך להדריך אותנו במעבר הלא פשוט הזה.

    וזה לימוד זכות גדול עלינו. כי אנחנו לא אנשים רגילים, ובסערת ההגירה החברתית והתרבותית, ומטלות החיים, ועבודת השם, לא היו לנו את הכלים להבין את עצמנו ומצבנו. עשינו את כל הטעויות שלנו, וקיבלנו כתורה מסיני את הטעויות של החברה שאליה היגרנו. והתוצאות לעתים עגומות. ולעתים טובות בדרך נס בס”ד.

    והילדים? להוולד לאנשים שעברו טלטלה והגירה תרבותית וחיפוש אמת זה לא קל. וזה לימוד זכות גדול על ילדינו הנושרים. כי אין להם זהות ושייכות ברורה. מצד אחד הם לא בע”ת “מתלהבים” כמו ההורים, ומצד שני הם גם לא חרדים סטנדרטיים עם שייכות מסודרת. ולרוב הם הוגדרו כסוג ב’ כל ימי חייהם במוסדות החינוך. להיות בלי זהות ושייכות, ולהיות סוג ב’, זו תערובת נפיצה מאד סוציולוגית ופסיכולוגית.

    חבר אמר לי בתחילת התשובה, עוד לפני שנולדו לנו ילדים: “הבעיה הכי גדולה שלנו כבעלי תשובה, תהיה איך לגדל ולחנך ילדים בעלי תשובה”. והוא צדק. מאד. וכנראה שברוב המקרים לא הצלחנו. מצד שני לרוב הבע”ת אין ידע וכלים ומסורת איך לגדל ילדים שיהיו חרדים רגילים בעלי חיים יציבים ומוגדרים. אז הם מניחים את זה בידי מערכת החינוך, שגם ככה לא “מתה” על הילדים שלהם. ברוב המקרים זה מצליח פחות או יותר. בחלק אחר לא, ונוצרה בעיית הנושרים.

    שילוב כל הבעיות האלה, עם כל אתגרי התקופה, מביא למצב שאין אפילו הגדרה ברורה לבעיה שתביא לפתרון יעיל. כל אחד, גם נועה דיין, וגם ניסן, וגם אתה, וגם אני, כותבים מתוך התנסות אישית ומערבולת מחשבות ורגשות.

    ולכן, כמו שיהודה כתב, כדי לטפל באמת במצב צריך מחקר מקצועי אובייקטיבי. אבל הוא לא בא להחליף או לייתר גם את הכתיבה והדיון והשתפכות הנפש בנושא הכל כך כאוב הזה, בצורה שנועה כתבה את הספר, וניסן היטיב להביע במה שכתב כאן.

    #2569

    “… אתה טועה באידיאליזציה גורפת של הוויית החיים בחברה החרדית…” – אפשר להזכיר לי היכן היה בדבריי רמז לכך? היכן בכלל דיברתי על החבקה החרדית?
    תיאוריה מוזרה? מה כל כך מוזר בכך שילד רואה את אבא מדבר על כדורגל בערגה, מתלהב משירי הגויים ואומר לעצמ את אם זה כל כך נחמד ונעים מדוע לא לקחת מלוא חופניים ומשם הדרך קצרה לפרוק כל עול. אבל זאת הייתה רק דוגמית פרטית קטנה לכך שלוט מטבעו וילדותו מחבב את סדום ואין לו בעייה להשתלב עם אנשיה וממילא ילדיו וחתניו אינם מבינים מדוע צריך לברוח משם וכו’.
    אחד היה אברהם העברי ולצערי מבקשי האמת מועטים ומופזרים אחד בעיר ושניים במשפחות עמים ואין לזה שום שייכות מגזרית. בעל תשובה מטבע ברייתו פתוח יותר לעולם, ההגדרות שלו רופפות יותר והמערכת החברתית סביבו פחות לוחצת והדוקה ולכן נראה כאילו הוא מבקש את האמת. זה דמיון. גם המחשבה שהוא פתוח יותר זה דמיון. הקיבעון אותו קיבעון, השיגעון להביט תמיד החוצה ולבקש את הישועה מעבר להרי החושך הוא אותו שיגעון ואטימות הלב היא אותה גברת רק שהיא לובשת מינימולא אדרת.

    #2570

    צחי
    אם האשמתי אותך בטעות באידיאליזציה של החברה החרדית אני מבקש את סליחתך.

    • התגובה הזו עודכנה לפני לפני 1 year, 11 months ע"י עופר גיסין.
    #2572

    לא נפגעתי ולא צריך לבקש סליחה – ציינתי את העניין הזה רק כדי להמחיש עד כמה כל אחד מאיתנו קורא את הדברים מתוך פרשנות אישית שלו ומעמיס על השני דברים שלא עלו על ליבו. אנחנו עושים זאת בשיח חברים, אנחנו עושים זאת בלימוד, בחינוך והכל מתחיל מכך שאנו עושים זאת בשיח הפנימי שלנו עם עצמנו. אני מדמיין לעצמי שאני כזה וכזה והדרישות ממני הן כאלו ואנשים רואים אותי כך וכו’ וכו’ וכו’ הבלים ודימיונות אין קץ שהשכל בהם מועט והרגש וההרגל והטבע מכסים אותו בחומות שומן דביקות. כך זה מאז ימות בראשית ואין חילוק בין חרדי למזרוחניק לבעל תשובה וכו’ – כל אחד עם משא הקבעונות האישי-משפחתי-חברתי וכו’.
    פשט עתיק מהבעל שם טוב אומר שפכו דמם – אבל זה רק סביבות ירושלים – ואין קובר – אף אחד לא באמת מצליח להיכנס לפנימיות הלב ורק יעקב אבינו מזיז את האבן הכבדה כאילו היה זה פקק של בקבוק.
    לבעלי תשובה אין פטנטים טכנולוגיים או רוחניים להזיז את האבן הזאת ולשבר את לב האבן והחרדי טועה לחשוב שהדשא של השכן ירוק וחמים יותר ומצליח לבלבל את בעל התשובה שמטבעו מרגיש נוח רק בבילבולי קינה ונהי שנראים כמו חיפוש האמת האמיתי.
    לכאורה חוסר הזהות, הקשרים החברתיים הרופפים יותר, המשפחות הקטנות שאינן כופות על בעלי התשובה לחץ חברתי עצום כמו אלו של החרדים, וכו’ וכו’ היו אמורים להעניק לבעלי התשובה יתרון במסע של לך לך מארצך וממולדתך ולך לך אל ארץ המוריה. בפועל אנחנו רק בני אדם ומוצאים לעצמנו שפע של ארציות ומולדת ובתי אב זרים ו-60 שנה אחרי שהלכנו מארצנו ומולדתינו בניסיון ללכת אל הר המוריה אנחנו מעדיפים לשבת עם החמור ולשלוח שליחים לעשות עבורנו את מסירות הנפש לעקוד ולהיעקד בזמן שאנחנו יושבים ודנים על הירושה שתיפול בחלקנו.
    ואני לא מתכוון על דרך המשל.
    אנחנו חיים כך.

    #2574

    רק כדי להבהיר: כשאני אומר שבע”ת הם מחפשי אמת, אני מתכוון למהלך הראשוני של בחירה בחיי תורה ומצוות והמעבר מצורת חיים אחת לשניה על פי אמונה חדשה שהתגלתה וחזון. וכמו שעוז תמיד אומר אולי לא זכינו למעלה העצומה של היות ‘בעל תשובה’, אבל אנחנו בודאי בעלי בחירה.

    זאת נקודה טובה גדולה שצריך להתחזק בה ולהעריך אותה, ולא דבר שכיח אצל בני אדם, חילונים או חרדים. ובזה דווקא אנחנו לא אנשים רגילים.

    כמובן שזה לא עושה אותנו צדיקים או חכמים או נעלים יותר. ועדיין אנחנו עם כל המגרעות האנושיות. אבל את זה אף אחד לא ייקח לנו. וצריך להשתדל שלא ניקח את זה מעצמנו.

    #2578

    הבהרה חשובה אבל החיזוק שבה קצת לא רלוונטי עבורי, ואינני אומר זאת בהתפארות אלא כציון עובדה שיש עוד נקודות מבט לעניין.
    מעולם לא עלה על לבי שעשיתי איזה מסירות נפש מיוחדת במעבר לחיי תורה ומצוות. בכל מקום שעברתי בעולם החילוני לא מצאתי עניין או לב או תכלית וכאשר בחרתי בתורה בסך הכל עשיתי מה שנראה לי נכון וטוב ומאוד נהניתי מכך כמו שעשיתי עשרות פעמים לפני כן.
    אפשר להגדיר זאת כנכות נפשית שלא מאפשרת לי להשתעמם בנעימים, וכבר בגיל 10 אמרתי להורים שבית הספר משעמם אותי וחייבים למצוא פתרון. בעידודם ישבתי כשלושה חודשים בבית עד שנמצא הפיתרון שהיה בשכונה מאוד מרוחקת עם ילדים אחרים ולא הבטתי לאחור אפילו פעם אחת בחשש או בגעגוע. היה או לא היה זה לא משנה. יש עוד עולמות בפתח והם מבקשים לבוא. מאז קמתי ולךלכתי, כלומר ניסיתי להתנקות מהלכלוך שאני טבוע בו מיום שעמדתי על דעתי עוד פעמים רבות וכך גם היה עם עולם התורה. כך שאינני חושב שמבחינתי ניתן להחשיב זאת כמעלה אלא מעין טבע או נכות נפשית.
    דוגמה יותר קיצונית הם חייו של רבי נתן – הוא באמת עזב משפחה, מעמד, עשירות, שלום בית והכניס עצמו לתוך אש וקרבות וכעת כאשר אני חושב על זה לא זכור לי שבאיזה שהוא מקום הוא משתבח בכך שעשה זאת כי איך בכלל אפשר אחרת וכל שמחתו היא מה שזכה לידע ולהכיר את רבנו וכו’. אם יש מראה מקום כזה שבו ר’ נתן מציין זאת כשבח אשמח שיעלו אותו לכאן ולראות איך ובאיזה אופן הוא מציג את זה ומתחזק בזה.

    #2579

    אני לא חושב שצריך מראי מקומות לאמת בסיסית כזאת, ולא כ”כ מבין את הויכוח.

    אבל אולי מן הענין להביא כאן שוב את מה ששמענו מרבי לוי יצחק זצ”ל:

    בשנת תשמ”ג באתי חבר להתייעץ עם רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל בעניין חשוב מאד עבורנו בעבודת ה’, בעיקר מחמת שהיינו מאוד מבולבלים היכן ללמוד. הסברנו לו באריכות את קשיי הסתגלותנו כבעלי תשובה במסגרת נאותה ובעיות שונות שהיו במקום שלמדנו אז. רצינו לעזוב מסגרת אחת, אבל לא מצאנו אחרת. ולהשאר לבד נראה לנו בעייתי ומפחיד.

    רבי לוי יצחק הקשיב לדברינו ואז פתח ואמר: ‘אני לא מכיר הרבה ענינים שיש היום (הוא היה אז זקן, נולד בשנת 1897), אבל שמעתי שיש בעלי תשובה שמגיעים אלינו אחרי שהסתובבו בכל העולם, אפילו יש בעלי תשובה שהסתובבו בכל מיני מנזרים ומקומות בחו”ל. עברו את כל העולם, וב”ה התחילו לשמור מצוות.

    והרי רבינו אמר תורה קצרה (בהשמטה בתחילת ליקוטי מוהרן תניינא) “אחד היה אברהם”‘. ורבי לוי יצחק התחיל לחזור על כל התורה שרבינו אומר שם “כל הרוצה לכנוס בעבודת השם אי אפשר לו לכנוס כי אם ע”י בחינת שיחשוב שאין בעולם רק הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו וכו'”.

    והוא המשיך בדבריו: ‘עליכם הבעלי תשובה נאמר “אחד היה אברהם”, שבאמת סבלתם מניעות גדולות מכל ההורים והחברים, ועמדתם בנסיונות כל כך גדולים והתקרבתם לדרך האמת. ועכשיו, אחרי שעברתם את כל העולם ועמדתם בכל המניעות, עכשיו אתם נהיים כאלה מסכנים שלא יודעים מה לעשות?!…
    “אחד היה אברהם” זה אתם, בעלי התשובה’.

    #2582

    לא מתווכח – עבורי השיחה הזאת והחיזוק הזה לא רלוונטי אף על פי שהיא נראית אמת בסיסית שאין עליה עוררין.
    אם הייתי זוכה לדבר עם ר’ לוי יצחק זצוק”ל מסתבר שהייתי מנסה לספר לו שעולם החיצוני כל כך שומם ומשעמם שזה לא כזה ביג דיל וגם אם כאן לא הכל טוב וורוד אבל שם ממש אין מה לחפש.

    #2583

    כנראה שרבי לוי יצחק בכל זאת חשב שזה די ביג דיל שאדם עוזב את משפחתו וחבריו, בית אביו ומקום הולדתו וחינוכו ועיסוקיו ותחביביו ובא למקום זר ומוזר. מחליף תסרוקת ומלבוש, ומקים בית בסגנון שלא הורגל בו. והכל בשביל השם יתברך.

    וכנראה גם התורה חושבת כך, ויש בה מצוה מיוחדת לאהוב את הגר, וכתב החפץ חיים (ומקורו מהראשונים): “וזוהי מצוה נוספת על ‘ואהבת לרעך כמוך’. ופירוש ‘גר’ כאן הוא מי שבא מארץ אחרת ומעיר אחרת לגור איתנו, ומכל שכן גר שנתגייר”.

    #2584

    כנראה ואכן ציינתי מספר פעמים שהכוונה להראות שהאמת הכל כך בסיסית הזאת לא נכונה לכולם כי יש אנשים שבשבילם לעזוב חברים זאת מסירות נפש עילאית ולעומת זאת יש כאלו “האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו”, ואפילו כאלו שבשבילם גם למות ולעזוב את כל העולם ומלואו ואת הגוף זה כמו לעבור מחדר לחדר.
    במשך השנים האמת הזאת התקבעה כדגל ויצאה מכל פורפורציה ולא ממש מועילה לא כחיזוק ולא כמנוע אלא כסיבה טובה להעצים את הרחמים העצמיים וקרדום לדרוש זכויות יתר.
    וזאת בשעה שחלק גדול מבעלי התשובה בכלל לא עשו שינוי כל כך גדול ולעיתים רק שינויים חיצוניים וקוסמטיים והמינוח הנכון הוא מתחזקים.

    #2585

    צחי היקר, איני מבין מה אמרתי כל כך לא נכון, ואין לי עניין להתפלמס איתך, ולא לחרוג מדיון לגופו ‏של עניין. אבל ראוי להשיב על דבריך שלא תתפרש שתיקתי כהודאה: ‏

    א. אני לא ידען גדול, אבל מה שכתבתי, זה מהיכרות עם המציאות והשטח בעיר חרדית גדולה. ‏היכרות עם: 1. החברה החרדית, 2. החילונית ממנה באתי, ועם 3. קהילות בעלי התשובה. ‏
    אני גר כ-30 שנה ברציפות בעיר חרדית. היות והעיר היתה קטנה מאוד והתחלנו ביחד כזוגות ‏צעירים, מטבע הדברים התפתחה היכרות קרובה עם המתרחש. וד”ל. בנוסף הייתי שנים שותף ‏כעוזר ליוזמה חרדית נטו, מושקעת, של רבנים מוכשרים ומפורסמים, לעורר דיון וטיפול [אמיתי] ‏בחברה החרדית בבעיותיה. יוזמה שכשלה כשלון חרוץ. ‏

    ב. אני גם מכיר היטב את חלק מהחוזרים בתשובה ומשפחותיהם שבאו לעיר זו, רובם ככולם ‏במטרה כנה להשתפר בעבודת ה’. בגדול, אלה אנשים ישרים, חיוביים, איכפתיים, משתדלים לתת ‏לילדיהם יחס אנושי ככל שהם יכולים. לומדים מוסר, חסידות וספרי יראה והדרכה די בקביעות. ‏
    אז איך קרה שרבים מילדיהם נשרו לניתוק נפשי, סמים, וחידלון? ‏
    ולמרות כל תכניות השיקום, במשך עשרות שנים – הנשירה נמשכת. לא גל אחד של נשירה וזהו.‏

    ג. גם אצל חרדים מבית יש לצערנו נשירה, אפילו נשירה ‘קשה’. לא צריך להביא דוגמאות, כולנו ‏שמענו.‏

    ד. בין הדמויות המפורסמות החרדיות-דתיות שלדאבון לב נתפסות בעברות ממון, או צניעות, או ‏דיבורים לא-הולמים, אני לא כל כך רואה חוזרים בתשובה. רק זעיר פה וזעיר שם. לא עשיתי סקר ‏על כך ואפשר לתקן אותי אם טעיתי. אבל אם זה נכון – האם זה לא מלמד אותנו משהו על רמת ‏הנקיות המוסרית של החוזרים, כקבוצה? ‏

    ה. צודק שהיו ניסיונות עצומים לעם ישראל. אבל בדורנו התחדש, שעם ‘עכבר’, או עם ‘מלבן’ קטן ‏ודק שמונח בכיס ללא שיראו, אתה יכול להגיע לכל פינה אפילה בעולם. וזה לא היה פעם.‏

    ו. אין לנו עניין והצדקה לירוק לבאר החרדית שממנה שתינו. כמובן שיש לחברה החרדית מעלות ‏רבות. וממנה קיבלתי רבות. וחסרונות יש בכל חברה, זה דרכו של עולם. אבל מהתורה ברור שחינוך ‏הילדים לתורה הוא עיקר גדול, נכון? אז אני רק בא מצד הכישלון החינוכי, הערכי אפילו, של ‏המערכת החרדית שאנו חיים בה, מול רבים מילדינו, מה שהביא לנשירה משמירת מצוות עד כדי ‏חילול שבת וכו’. אנו לא נחדל לחפש את הסיבות לכך! אין לנו רשות לחדול. וככל שנזהה אותן ‏נתריע מפניהן, כדי שלפחות אחרים לא יכשלו.‏

מוצגות 15 תגובות – 1 עד 15 (מתוך 16 סה״כ)
  • יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.