לדבר מחלוקת

מוצגות 5 תגובות – 1 עד 5 (מתוך 5 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #2032

    לדבר מחלוקת
    בשבת משותפת, שארגנה מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל, בהשתתפות קשת רחבה ומגוונת של רשתות על של קהילות ארציות, מארגונים ותנועות כגון: השומר הצעיר, הנוער העובד, בני עקיבא, קרן קהילות (דת”ל), הנני (אתיופים), נטיעות (קשת קהילות שלנו) ואחרים, אמר בפתיחת הכנס היו”ר מתניה ידיד כי “יש ללמוד לדבר מחלוקת”. אהבתי מאוד את המינוח “לדבר מחלוקת”. ואכן דבר זה דורש לימוד, במיוחד כאשר מתקבצים יחד אנשים מזרמים שונים כל כך ורוצים לדבר, מבלי לטשטש את חילוקי הדעות.
    ובאמת, אפילו בחברה מצומצמת יותר, כמו הקהילה הקטנה שלנו, אני יכול לזהות, לאחר כמה שנים של חיים קרובים, את המחלוקות העקרוניות בין החברים, אשר חוזרות על עצמן מדי פעם, בנושאים שונים ומגוונים. לכן, כאשר אני רוצה לעלות נושא מסוים, אני צופה מראש כי “משה ויעקב” יתכתשו כהוגן, כשזה אומר שחור וזה אומר לבן. ואכן, בדרך כלל, הם לא מאכזבים, וברגע הקריטי הם נדלקים והקרב מתחיל. וכך, ככל שחולפים הימים והתסריט הזה חוזר על עצמו, יורד החשק לעלות נושאים חשובים אך טעונים, כי פשוט לא בא לי כל הסצנה הזאת, שרק משאירה טעם רע בפה.
    אז יש מי שאומר בקול פילוסופי עמוק, כי צריך להתפשר או צריך לעקוף את הנושאים הטעונים, אבל אני אישית לא אוהב קפה פושר, שהוא לא חם ולא קר, וגם לא תמיד אפשר לעקוף, ולכן אין ברירה, וצריך להכיר את הנושא שעליו דיבר מתניה – צריך ללמוד לדבר מחלוקת.
    ואכן, כמה דברים למדתי באותה שבת וכמה דברים התבררו לי במשך השבועיים האחרונים, כשחשבתי על הנושא הגדול הזה של “לדבר מחלוקת”, והנני מביא כמה נקודות רלוונטיות וחשובות בנידון.
    א. רבינו יונה כותב על דברי המשנה באבות: “הוו מתונים בדין” (א, א): “כי האדם הממהר להורות נקרא פושע, ואף-על-פי שחשב לומר האמת אינו שוגג, כי אם קרוב למזיד, אשר לא נתן בלבבו לומר: לבב הנמהרים לא יבין לדעת, כי הטעות בכל אדם דבר מצוי הוא”.
    אומנם הדברים הללו נכתב על דיינים ומורי ההוראה, אך הם רלוונטיים לכל אדם, אשר הינו בבחינת דיין על עצמו, כאשר הוא רוצה להוציא הוראה אמיתית (מעשית או השקפתית) לעצמו, ועוד יותר כאשר הדבר נוגע לאחרים, לציבור. ובכן, רבינו יונה אומר כי חייבת להיות מודעות תמידית אצל האדם כי “הטעות בכל אדם דבר מצוי הוא”, גם כאשר הוא משוכנע כעת כי הנושא הזה “סגור” אצלו, והיא ההתחלה למוכנות לשבת עם אדם אחר ליד שולחן הדיונים.
    ב. בדיון בשבת הביאו טקסט של פרופ’ רות גביזון, שבו היא אמרה:
    “חזון משותף חיוני לחברה שחבריה נדרשים להקריב למען קיומה ולתרום לשגשוגה. בגרעין חזון המדינה כלולים ערכי היסוד הנותנים לחברה החיה בה את אופיה המיוחד. ישראל היא מדינת לאום שבחזונה שלושה מרכיבים עיקריים: יהדות, דמוקרטיה, זכויות אדם. כל אחד מהמרכיבים הוא מאפיין חשוב של המדינה, והם משלימים זה את זה.
    בניסוח מצומצם יש הסכמה רחבה בציבור על חזון המדינה השלם… החזון המשולב, על כל מרכיביו, חיוני לחוסנה ולהצלחתה של המדינה. חוסן והצלחה של המדינה חשובים לרווחת כל תושביה, בלי הבדל דת או לאום. בישראל מחלוקות עמוקות בנושאים מדיניים, דתיים, חברתיים ורעיוניים. רובן אינן מחלוקות על גרעין החזון אלא על פרשנותו והשלכותיו. למדינה יש עניין לחזק את התמיכה הרחבה בגרעין חזון המדינה”.
    דהיינו, ישנם עקרונות כללים ובסיסיים המוסכמים על כולם, למרות שהפרשנות שלהם נתונה במחלוקת. למשל: מוסכם כי מדובר במדינה יהודית, אבל ההגדרה “מיהו יהודי”, נתון במחלוקת. והנה לרוב עוד לפני שהאדם מתחיל בדיון, הוא כבר רואה מול עיניו את הצעד הבא, את המחלוקת בפרשנות ואומר לעצמו: “מה הטעם לשבת עם האחר אין לנו שום הסכמה”. ולא היא, שהרי על העיקרון אתם מסכימים, ואם כן הוא יכול להוות בסיס מחבר מספיק, כדי לשבת ליד שולחן אחד ולדבר על הפרשנות החלוקה.
    ג. בספר “תן לי זמן” רעיונות מאת הרב מנחם פרומן ז”ל הוא כותב על רצח יצחק רבין כך: “מהו הלקח שעלינו ללמוד מן הרצח? על החוגים השונים בעם לצאת בקריאה לבחור בחיים ולא במוות. הוויכוח קיים, אבל אפשר לנהל אותו מתוך כבוד הדדי – ולא באלימות נפשית ואינטלקטואלית”. כן, את זה אני מבין כבוד הדדי פירושו לנהל דו שיח מכובד, אשר אינו התכתשות צעקנית. אולם כאן לקח אותי הרב פורמן למקום אחר לגמרי. “השמאל הישראלי, יכול לראות בימין בני אדם המתמסרים לאהבת ארץ ישראל – ולא פשיסטים אפלים. הימין הישראלי יכול לראות בשמאל אנשים המאמינים בערך הגדול של השלום – ולא בוגדים. הוויכוח יימשך, אבל אם הוא יערך מתוך אמון הדדי – אולי תהיה האווירה הציבורית חיובית הרבה יותר. אם הימין יקבל את הכנות של אהבת השלום מצד מחנה השמאל, ואם השמאל יקבל את האותנטיות של אהבת הארץ מצד מחנה הימין, אזי מבחינה רעיונית ואולי גם מבחינה מעשית – אפילו פוליטית – יחדלו שני הנאבקים לחסום ולהכשיל זה את זה כמו שתי העגלות המפורסמות שנתקעו זו מול זו בדרך הצרה.
    ואולי ההכרעה תהיה ברמה הגבוהה יותר. מתוך כבוד הדדי ינסה כל צד להכיל את היסוד החיובי שנמצא במשנהו (אני – ושרלוונטי גם לעצמו בכל דיון אמיתי ושפוי). ואולי על בסיס רוחני של אמון הדדי יתחדש משהו בפוליטיקה הישראלית. אולי יופיעו ניסיונות למצוא פתרונות חדשים שיכילו את הערכים החיוביים של שני הצדדים” (בעמ’ 66-67).
    זאת אומרת, שהכבוד ההדדי הוא הכרה כי ממולי יושבים בני אדם מבוגרים, שפויים וחושבים, ולכן, בוודאי שיש משהו רלוונטי בדבריהם. אני לא צריך לקבל ולהסכים אוטומטית ואני יכול גם להישאר בדעתי בסוף הדיון, אבל, אני כן צריך לקבל כי הצד השני מביא לדיון דבר רלוונטי, שאתו אני צריך להתמודד. כן, אצלי ארץ ישראל היא ערך עליון, אבל מה עם השלום? ואצלי, השלום מפעם בתוכי, אבל האם אני יכול להתעלם מסוגית ארץ ישראל? אין הכוונה כאן להתפשר עם האחר, אלא לקבל שדעותיו באות מעקרון/ערך רלוונטי לנושא הנדון, ושאני עם עצמי, אפילו לבדי בבית, חייב להתמודד איתו, אם באמת אני חפץ באמת.
    הדבר מתרחש גם בתא המצומצם של הזוגיות. אני רוצה לפתוח עסק ואשתי חוששת מהמצב בשוק והיא מתנגדת, ואני רותח על כך שהיא “תוקעת לי מקלות בגלגלים”. “היא סתם אומרת לא, לכל יוזמה שלי?” אני כועס. באמת? האם הבעיה בשוק, היא המצאה שלה? האם התמודדת באמת עם הטענה או שאתה באטרף לפתוח עסק.
    ד. כל הדברים הללו אמורים להיות ברורים בעולם התורה, שם עיקר בירור האמת נעשה ב”חברותא”, לימוד עם אדם אחר, כאשר חז”ל התבטאו בחריפות על מי שלומד יחידי ואמרו (ברכות סג:) “הסכת – עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה, כדר’ יוסי ברבי חנינא , דאמר רבי יוסי בר חנינא: מאי דכתיב: ‘חרב אל הבדים ונואלו’ (ירמיהו נ לו) – חרב על שונאיהם (=בלשון סגי נהור) של תלמידי חכמים שיושבין בד בבד (=לבד) ועוסקין בתורה. ולא עוד אלא שמטפשין”.
    הרב קוק זצ”ל מביא ב”עין איה” (ברכות סג:( שלושה נימוקים השוללים את הלמידה לבד, ואם נהפוך את השלילה לחיוב אזי נלמד ממנו כי:
    א. לימוד בחבורה מרגיל את הלומדים לשמוע דעות שונות, להאזין, לשקול, לשאת ולתת, לשכנע ולהשתכנע. פתיחות זו תורמת ליצירת אקלים נוח, מקבל, סובלני ומונע ריב ומדנים.
    ב. לימוד בחבורה תורם להעמקת ההבנה של החומר הנלמד, ואין הלומד היחיד מתבצר בדעותיו בחינת רק אצלי נמצאות החכמה וההבנה.
    ג. לימוד בחבורה, המרגיל את הלומדים להתייחסות לדברי הזולת, לשמיעת דעות שונות, לחידוד, להעמקת ההבנה והבירור, עשויים למנוע הסקת מסקנות מוטעות היכולות להשפיע גם על הזולת, במיוחד כאשר מדובר במורי הוראה או בעלי השפעה על אחרים.
    לימוד משותף זה, אינו נחלת לימוד התורה בלבד. אני זוכר את עורך הדין יהודה ויינשטיין (היועץ המשפטי לממשלה לשעבר), שהיה שותף בשכירות המשרד עם עורכת הדין, שהייתי מתמחה שלה, והוא היה קורא לי תדיר ואומר: “בוא נשב ביחד ונלבן איזו סוגיה בתיק שיש לי”. והוא היה כבר אז עורך דין חשוב ואני הייתי רק מתמחה ולא שלו, כך שהוא לא היה צריך ללמד או להדריך אותי, אבל הוא הכיר את הפוטנציאל הגלום בליבון הדברים בצוותא.

    ה. מעתה אפשר להבין את מאמר חז”ל: “או חברותא או מיתותא” ואת הסיפור המפורסם על רבי יוחנן, עורך התלמוד הירושלמי והחברותא האגדתית שלו – ריש לקיש. בכל הש”ס פזורים מחלוקות בין רבי יוחנן וריש לקיש, עד שאנחנו תוהים איך אפשר בכלל ללמוד עם חברותא כזה, שחולק שוב ושוב על דעתך. אולם רבי יוחנן לא סבר כן. הגמרא (ב”מ ) מספרת שכאשר ריש לקיש נפטר רבי יוחנן היה בצער גדול וחכמים הביאו את רבי אלעזר בן פדת (אמורא גדול), שילמד איתו. הם למדו וכל דבר שרבי יוחנן אמר, הביא לה רבי אלעזר ראיה מברייתא. לכאורה נפלא, אבל לא לרבי יוחנן, שהתלונן על חסרונו של החברותא הגדול שלו, שכן על כל אמירה של רבי יוחנן היה ריש לקיש מקשה 24 קושיות והייתי צריך לתרץ 24 תרוצים וממילא הסוגיא גדלה והתלבנה ואילו אתה מביא לי רק סיוע לדברי. היה רבי יוחנן הולך ובוכה על חסרונו של החברותא שלו, ריש לקיש, עד שיצא מדעתו. התפללו עליו חכמים והוא נפטר.

    #2065
    אלמוני

    נפלא,
    חותם על כל מילה!!!
    אכן למדתי בדרך הקשה שאם לא מבינים את הצד השני במלוא העניין עד שהוא יסכים שהבנת אותו לחלוטין אין כל אפשרות לחלוק עליו שכן איך תחלוק על דבר שלא הבנת?!

    #2066
    יונתן להב
    משתתף

    צריך בשביל שיח כזה קורטוב אמונה שגם בצד השני יש אמת.
    בשבילי זה קריעת ים סוף.

    #2077

    לא תמיד צריך אמונה, צריך קצת שכל והכרת עצמית + פז”ם של טעויות בחיים, שהייתי בטוח לחלוטין שאני לגמרי צודק וכו’, וזה בא לי בהלם גמור שדווקא ההוא, ששנינו מכירים אותו שהוא… צדק.

    #2090
    אלמוני

    עיקר החידוש הוא להכיר ששהוא צדק ואני (לא מסתבר אבל קורה) טעיתי

מוצגות 5 תגובות – 1 עד 5 (מתוך 5 סה״כ)
  • יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.