ייצוג תקשורתי לבעלי תשובה

דף הבית פורומים פורום בעלי תשובה ייצוג תקשורתי לבעלי תשובה

מוצגות 15 תגובות – 1 עד 15 (מתוך 22 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #1551
    אלמוני

    בעקבות אירועי ההפגנות האחרונים שמתרחשים חדשים לבקרים במדינה. הפגנות של ציבור מסויים מאד על אג’נדה מסויימת מאד. הפגנות שגורמות מלבד מהצער העצום לציבור חף מפשע גם נזק תדמיתי עצום לכולנו שמזוהים בעל כורחינו עם המפגינים.

    עלה בדעתי שיש צורך משמעותי ביותר שיהיה ייצוג מוגדר וברור של אנשים רהוטים ובהירים שייצגו את בעלי התשובה בתקשורת. כך נייצר גם באזז שאומר שיש כאן דעה חדשה ועצמאית שאינה נושאת פנים לעסקונה זו או אחרת ושאינה מזהה עצמה עם השופרות של התקשורת החרדית לא מכאן ולא מכאן ולא עם שופרי העסקנות הדתית לאומית לא מקצה זה ולא מקצה אחר אלא גוף משמעותי וגדול בציבור שיש לו מה לומר ויש לו דעה עצמאית.

    דעה שמצד אחד היא תורנית הלכתית ומצד שני אינה מנותקת מעם ישראל הכללי והרחב, אינה סוגדת למדינה אך אינה מנותקת ממנה, אינה מזדהה פוליטית עם שום צד במפה ושהיא מייצגת ציבור עצום וגדול ביותר בתוך העם.

    לדעתי גוף תגובות תקשורתי כזה יכול להיות אחד ממוסדות השינוי שאליו אנו חותרים, הוא יציב אותנו במרכז השיח ויבהיר את השונות ואת המחבר שלנו לכל חלקי הפאזל של עם ישראל.

    מה דעתכם?

    כיצד ניתן לקדם זאת בפועל?

    #1734
    אלמוני

    דוד אתה אלוף..
    אני בעד..
    כולם כאן בבקשה להביע דעה
    ואם בעד אז להפעיל את המוחין איך להרים דבר כזה..

    #1852

    לעניות דעתי צריך להקים גוף שנקרא בשם היומרני (מה לעשות) “תנועת התשובה”, שיחתור להיות לצד העולם החרדי והעולם הדתי-לאומי, גוף מרכזי שרבים ישמחו להיות מזוהים איתו. כלומר תהיה אלטרנטיבה חדשה למי שרוצה לחיות חיים יהודיים – אני לא חרדי, לא דתי-לאומי, אלא משתייך לתנועת התשובה. המטרה תהיה (לא פחות ולא יותר, ושוב סליחה על היומרה) לסחוף את העם, כולל שני המגזרים שציינתי שלא מסוגלים לחולל את השינוי המיוחל בעם.

    #1854
    אלמוני

    השאלה אם הדרך אינה עוברת קודם כל בכיבוש הבמה התקשורתית וייצירת חשיפה לגישה ולרעיונות שלנו

    #1855

    לפני שיוצאים לאוויר העולם, צריכים להתגבש קודם כל בינינו, אבל חשוב שתהיה מטרה אחת ברורה לכולנו, שיש דבר כזה שנקרא תנועת התשובה, וזה מה שעם ישראל צריך היום. במקום שאדם מאמין ישאל את עצמו: מי אני? חרדי? ליטאי? ברסלב? דתי לאומי וכו’ עד אין סוף, הוא יאמר לעצמו: אני שייך לתנועת התשובה, וזה העיקר. ותנועת התשובה זה לא רק חילונים שהחליטו להיות דתיים או חרדים. גם החרדים והדתיים הלאומיים צריכים לעשות תשובה משלהם – החרדים על התנתקותם מהכלל, והדתיים הלאומיים על השתעבדותם למדינה בצורתה הנוכחית. זה הרעיון על רגל אחת.

    #1856
    אלמוני

    אני מסכים שצריך גיבוש אבל לאו דווקא גיבוש ביננו אלא גיבוש המטרה והיעדים

    #1858

    גיבוש המטרה והיעדים בינינו…
    [אבל ממש לא מזיק שנתוועד בינינו לעתים, דרך המסכים וגם בלעדיהם. זה טוב לבריאות].

    #1862
    אלמוני

    אז הנה כתוב לפניך
    יום שלישי הבא בחיפה אצל הרב גרינבלד בשעה 14:00 התוועדות מטורפת לכבוד יום שלישי פעמיים כי טוב
    כולכם מוזמנים
    נא אשרו הגעה

    #1867
    אלמוני

    תנועת התשובה זו אחריות גדולה
    גם מי שמך להיות דובר בעלי התשובה..

    נראה לי בינתיים שעלינו לברר רעיון והשקפה נכונים שכמה שיותר בע”ת יכולו להתחבר אליו
    ונראה לאן ה’ ייקח את זה..

    #1871

    אל תדאג, אמנון, אני לא אהיה הדובר…

    #1895
    אלמוני

    עודד מזרחי אחי
    אתה מרגיש צורך להרגיע אותי..

    ביננו ככה בשקט,
    את חלק המוחין המטורפין שלי אתה עדיין אינך מכיר..

    **********

    דעותיך בעיני טובות מאוד נכונות ורגישות..

    רק אם כבר אומר:
    אז העיסוק ב”לא” ואפילו בשביל ללמד מה לא,
    מסמא את העיניים ואת הלב מלדעת את ה”כן”..
    כלומר מה כן ראוי וצריך לעשות, ובכלל מי אני כ”כן” ולא כ”לא”..
    ואז ה”כן” נעלם ונחבא אל הכלים ואיש אינו יודעו ומרגישו..

    #1903

    צריך להתגבש וגם לא להתיימר ולקחת איצטלא שלא אמיתית. בדרך כלל זה לא טוב כי זה לא אמיתי וגם מקומם ומושך אש בצדק. צריך להשתמש במדיות, אבל לא חייבים לקחת את כל המעטה השקרי שמסביבו. אם נהיה גוף רציני, בעל תוכן, יפנו אלינו.

    #1931
    אלמוני

    דברי יהודה נכונים בעיני
    בואו נתגבש קודם
    ואחר כך ה’ גדול
    ואנחנו מצדנו ננסה כמה שפחות להפריע למהלך שלו..

    צריכים להשתדל להיות קשובים למציאות/להווה גם שהמטרה ברורה (הלואי)

    #1959

    פעם אמר לי יהודי חכם:
    “בימינו המינימום זה המקסימום”.
    אם תשימו לב, זהו משפט פרדוקסלי.
    מצד אחד – הלוואי שרק נשרוד איכשהו,
    ומצד שני – כל מה שפחות ממשיח לא מעניין אותנו.

    כתבתי על זה סיפור קצרצר:

    המינימום זה המקסימום

    אחר צהריים אחד התקשרתי למשפיע שלי, ר’ חיים, כדי להתייעץ איתו לגבי מצבי שהיה באותה שעה עגום למדי. שפכתי את לבי באוזניו הקשובות וחתמתי את קינת איכה האישית שלי במילים:
    “מה אני מבקש מריבונו של עולם בסך הכול? את המינימום…”
    באומרי זאת כיוונתי בלבי גם לקדוש ברוך הוא ששומע את קינתי.
    ר’ חיים שתק מעט ואמר: “בימינו המינימום זה המקסימום”.
    למרות שהבנתי מיד את כוונתו, דהיינו שהמירב שיכולים לשאוף אליו בדור הירוד שלנו הוא להחזיק מעמד ותו לא, משפטו הילך עלי קסם.
    הודיתי לר’ חיים ונפרדתי ממנו.
    שבוי בקסמו של המשפט התחלתי להרהר בכך שאכן בימינו, ימות עקבתא דמשיחא, הימים הנוראים שתנאים ואמוראים פיללו שלא יחיו בהם, קשה מאוד להגיע לשלווה מינימלית, לקיום גשמי ורוחני משביעי רצון. נוכחתי שאכן רוב בני העולם חיים על הקצה של הקשקש, מנסים לשרוד ותו לא. גם אלה שנדמה כי יש להם חיים טובים, אם תתקרב אליהם תראה שהם מלאים ייסורים שונים ומשונים כפי שכבר גילה רבי נחמן, וככל שמתקרבת הגאולה הקצה של הקשקש הולך ומתחדד.
    השמש החלה לשקוע. גוון אדמדם החל לדחוק את שמי התכלת וגרר בעקבותיו את שחור הלילה, את החלל הפנוי של עולמנו. הרהורים נוגים התפשטו בתוכי: זה הכול?! זה כל מה שאפשר לקוות לו בימינו?! להוסיף לשרוד בציפורניים, להחזיק מעמד עוד רגע אחד?!
    פניתי לשמיים שהפכו לזירת מאבק בין אור לחושך ודם התגוששותם מילא את הרקיע, דם הדמדומים:
    “ריבונו של עולם, איך אתה יכול לדרוש מאדם בימינו, שקיומו המינימלי יהיה המקסימום שניתן לשאוף אליו?…”
    הקדוש ברוך הוא שתק כהרגלו בעלמא הדין ובדרכו הנעלמת גרם לי להתבונן היטב במשפטו של ר’ חיים.
    חשבתי שאם המינימום זה המקסימום, אז ממילא המקסימום זה המינימום. לפתע ראיתי את הפסוק באור חדש ובמשמעות הפוכה לגמרי! כלומר שאפשר להבין את המשפט בעת ובעונה אחת לכאן או לכאן: לשאוף לשרוד בקיום מינימלי או להיות במקום הגבוה ביותר ולטפס משם מעלה מעלה, להיות מתחת לאדמה או מעל לעננים, לחיות מתחת לחורבן או מעל לגאולה. נזכרתי במשיח העני הרוכב על חמור וגם במלך המשיח הרוכב על ענני שמיא.
    לפתע קלטתי שההפכים הללו כרוכים זה בזה: דווקא מתוך שפל המדרגה, ניתן להגיע כהרף עין לרום המעלות, ומשם לנסוק מעלה מעלה.
    השמיים הלכו והשחירו, ובמקום להיסחף אחרי סמליותם הרעה לכאורה, התחוור לי באותו רגע כאור שבעת הימים שסודו של העולם הוא הפוך על הפוך. ככל שהמצב רע יותר, כך יתהפך בהרף עין לטוב ביותר, ככל שהחושך גובר, כך האור שיבוא בעקבותיו יגדל יותר.
    נכנסתי לביתי ופגשתי את רעייתי.
    “מה נשמע אצלך היום?”, אמרה.
    “המינימום זה המקסימום”, עניתי מבלי לחשוב.
    “זה לא נשמע טוב”, אמרה.
    “זה לא נורא בכלל”, עניתי, “העיקר שהמקסימום זה המינימום”, והדלקתי את כול המנורות בבית כאילו להמחיש את צידו המואר של הפרדוקס. האפלה ששררה בחדרים נמלטה החוצה לעבר החלל הפנוי ואורות הניאון הבוהקים דלקו בעקבותיה.

    עד כאן הסיפור.

    בקיצור:
    צריך רצוא ושוב בין הלוחם (להתמודד עם המציאות הקטנטנה)
    לבין החלום (שהוא בעצם חלומו של כל יהודי).
    להיות מאוד ריאלי ומציאותי, אבל גם אוטופי-משיחי, ואין סתירה ביניהם:
    אני לוחם למען החלום.

    #1961
    אלמוני

    עודד אחי
    עכשיו הפגזת חזק
    יש בסיפור מה “כן” מאיר
    אשריך..

    פרסם את הסיפור גם בכללי..

מוצגות 15 תגובות – 1 עד 15 (מתוך 22 סה״כ)
  • יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.