דור שני / דוד כרפס

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

דף הבית פורומים פורום בעלי תשובה דור שני / דוד כרפס

הדיון הזה מכיל 8 תגובות, ויש לו 5 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  דוד כרפס לפני 3 חודשים, 3 שבועות.

מוצגות 9 תגובות – 1 עד 9 (מתוך 9 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #1745

    אלמוני

    האם זה יהיה נכון לומר שילדינו לא יצאו כמונו, מבחינת רמת הדת שלהם, כיוון שלא היינו בני אדם שמעוררים השראה לשמור תורה ומצוות. הם הרי חיו במחיצתנו (אבות
    [See the full post at: דור שני / דוד כרפס]

    #1899

    אולי מבחן התוצאה אינו המבחן. אני מכיר מנהיג דור – הרב שך זצ”ל שבמבחן התוצאה של המגזר שלו הוא נכשל ב-50% ואפשר לומר תירוצים מקומיים או אפילו כללים. אבל אני חושב שהמבחן הוא ביני לבין עצמי, כולל ההבנה כי גדלתי ילדים בתקופות של שינויים מטורפים בחיים שלי. למרבה הפלא בורא העולם לא חיכה שהאיקובטור של משפחת גרינולד יתיצב ויהיה תיקני, לפי כל ספרי חינוך הילדים ושפך לתוך ביתנו 8 נפשות. עבורי, זה היה מעשה חסר אחריות מצידו ו”מישהו צריך לקחת אחריות על זה”. או אולי הוא רצה ילדים עם תשתיות אחרות ויש לו שליחויות אחרות עבורם. נא לפנות לבוס.
    אני כן מנסה לקחת אחריות על פיקשושים, שתולדתם הם כל מיני מידות והנהגות, שאני אמור הייתי לקחת אחריות, כאבא נורמטיבי במציאות ההזויה שהייתי. ונפגש בבית דין של מעלה , עם המון הפתעות. אולי נשב אחד ליד השני בחדר הקבלה.
    יהודה גרינולד

    #2134

    אני חושב שאחד הגורמים העיקריים לתופעת הדור השני הוא הפער העצום בין מה שקורה בבית פנימה לבין המוסדות בו הם מתחנכים והחברה אליה הם משתייכים.
    פער עצום אמרתי? במקרים רבים סתירה ממש. מה נחשב ומה לא? על מה מדברים ועל מה לא? היחס לחילונים(שהם במקרה גם המשפחה הקרובה) הקשר האנושי וסגנון התקשורת הפשוטה בין אנשים. שוני עמוק וסתירות בכל הרבדים של החיים, ברמת התדרים העדינים ביותר, שהילדים מרגישים עוד בהיותם בעריסה. כשהם מתבגרים, הסתירות האלה מתפרצות החוצה בכל מיני צורות שונות ומשונות.

    #2152

    אלמוני

    עניין הסתירה הנ”ל
    אינו מתיר לנו ביטול האחר וקבלת עצמנו כדבר הנכון, ואפילו לא כנכון לנו..

    כלומר עלינו לדעת שלא כל מה שהבאנו איתנו מהבית, הוא דגם ליושר ואמת,
    ואפילו שאנחנו מתחברים עימו ממש..

    ואדרבה אולי אלה שסותרים אותנו,
    לפעמים הם ציוני דרך עבורנו
    על מנת שנשים לב ותבונן מה עלינו להוסיף על ביתנו ועל מה לוותר ולהשליך..

    כלומר נכון שהסתירה ששחר הזכיר מעוררת אותנו להתייחסות ולהתאמת מסגרות
    אבל צריך לזכור שלא כל מה שאנו מתחברים אליו ומזדהים עימו הוא אמת..

    #2348

    דוד כרפס
    משתתף

    לא יודע אם אני עונה על השאלה במדוייק
    אבל חשוב לי לומר את ההבחנה הבאה:
    נראה בעיני שאחת הסיבות שילדינו מתפתחים בצורה שהם עושים זאת
    היא שאמנם יש משהו בהתנהלות שלנו שגרם לכך..

    אין מדובר באשמה אלא בהתפכחות ובהפקת לקחים,
    לקח שאולי יועיל לבאים אחרינו
    (למרות שנטייתם של בעתשי”ם היא לא להקשיב
    ולא לעשות כפי שמייעצים להם).

    אני מבין שאחת הבעיות היא שילדינו גדלו ללא זהות ברורה,
    לא שלהם אלא שלנו,
    אנחנו רצינו לאבד את הוויתנו הפנימית ולהטמע בעולם החרדי,
    אלא שאנחנו בפנים וגם בחוץ לא היינו ולעולם לא נהיה “חרדים” כמוהם,
    אנחנו בעלי תשובה. נקודה.

    זה אומר שאנחנו זן בפני עצמו,
    זן עם זהות ברורה,
    אנשים שנמצאים בין עולמות,
    תערובת של קודש וקודש מסוג שונה
    וגם טיפל’ה חול.

    יש לנו מעלות ואיכויות שלהן התכחשנו או שאותן דיכאנו,
    יש לנו חסרונות שהיינו עוורים בכדי לטפל בהן,
    יש לנו ביקורת על מה שאנחנו רואים
    ועל העולם לתוכו נכנסנו,
    יש לנו געגועים למקומות גבוהים שאליהם,
    הסביבה שבתוכה אנחנו נמצאים,
    אינה שואפת.

    בקיצור אנחנו לא חלק הומוגני מהסביבה
    אלא אנחנו שונים לחלוטין,
    ולזה התכחשנו או בזה התביישנו או שאת זה דיכאנו
    ולא משנות מה היו הסיבות.

    וילדינו שגדלו איתנו לא הבינו אז מהי הגדרת זהותם שלהם,
    מי הם וכיצד הם משתלבים בתוך כל המסרים הסותרים הללו.

    אילו היינו חיים כבעלי תשובה “גאים”,
    כן, גאים במה שאנחנו,
    גאים במקום ממנו באנו,
    גאים במעלותינו,
    גאים בחוזקינו,
    ורק אחרי כל הגאוה הזו,
    גם ענווים ושפלים,
    כי אנו יודעים ומכירים את ערכנו,
    אבל בשום אופן לא,
    מבטלים את עצמנו ומוחקים את זהותינו,
    לא מחליפים את שמותינו,
    לא משנים את בגדינו,
    לא מנסים לחקות משהו אחר,
    נשארים אנחנו רק שומרים באדיקות ובדקדוק את המצוות,
    לא מאמצים מנהגים מפולין או ממרוקו שמנסים לומר לנו שהם התורה,
    לא מתמסרים להתעללות שמערכות החינוך החרדית מתעללת בבעתשי”ם,

    #2391

    אלמוני

    באופן כללי מסכים אם דבריך..

    אבל משום שהרבה בעת”ש שכן שמרו בגאון על היותם בעת”ש ולא ניסו להיטמע
    גם שם אצלם יש הרבה ילדים שלא הלכו בתלם ההורים ובתלם ה’..

    אז בתור נקודה שיש בה צורך להפקת לקחים וכו’. בסדר,
    אבל בתור סיבה משמעותית לנשירה מדרך היראה, לא נראה לי..

    אי התאמה חברתית ובמסגרות רחוקות משלמות
    היא בעיני סיבה שיש בה לפחות 30% מהבעיה הנ”ל..

    אבל זו השערה שלי מהחוויה והמציאות שסביבי, שבודאי אינה מייצגת את כל גווני הקשת..

    #2546

    יש ספר מעניין של אמריקאית שחקרה גם את הציבור הדתי בארץ, שנקרא “היוצאים – מדוע דתיים עוזבים את הדת וכיצד להתמודד עם האתגר”, ונפלא לראות באמת, שאי אפשר לחפש ולהצביע על נקודה אחת והיא ה”בינגו”, והשטח היום בכל חלקי הציבור הדתי והחרדי יוכיח.
    כנראה שצריך להעלות את הנקודות הבעיותיות שעלולות לקלקל, כולל בעיות ייחודיות של בעלי תשובה, מבלי לערב את נקיפות המצפון האישית, שהרבה פעמים מעוורת את האדם לראות את האמת.
    ישנה אמירה של הסבא מקלם כי הוא הבין דבר שאמר רבי ישראל מסלאנט ואחרים לא, כי יש לו תכונה רעה שהוא לא לוקח מיד את הדברים למעשה.

    #3002

    לוי ישי
    משתתף

    “…ילדינו שגדלו איתנו לא הבינו אז מהי הגדרת זהותם שלהם,
    מי הם וכיצד הם משתלבים בתוך כל המסרים הסותרים הללו.

    אילו היינו חיים כבעלי תשובה “גאים”,
    כן, גאים במה שאנחנו,
    גאים במקום ממנו באנו,
    גאים במעלותינו,
    גאים בחוזקינו,
    ורק אחרי כל הגאוה הזו,
    גם ענווים ושפלים,
    כי אנו יודעים ומכירים את ערכנו,
    אבל בשום אופן לא,
    מבטלים את עצמנו ומוחקים את זהותינו,
    לא מחליפים את שמותינו,
    לא משנים את בגדינו,
    לא מנסים לחקות משהו אחר,
    נשארים אנחנו רק שומרים באדיקות ובדקדוק את המצוות,
    לא מאמצים מנהגים מפולין או ממרוקו שמנסים לומר לנו שהם התורה,
    לא מתמסרים להתעללות שמערכות החינוך החרדית מתעללת וכו'”

    יפה כתבת . מסכים בהחלט. אבל אולי המערכת הביקורת העצמית שלנו , זו שגרמה לנו למטמורפוזה, המשיכה לתפקד גם במקומות שלא צריך ? גם באותם מקומות שהיינו צריכים לפרגן ולאהוב את עצמנו. את הדרך הארוכה שעברנו? ולא להשתמש באותה מערכת ביקורתית כלפי ילדנו, ..”כי כך הבנו שצריך לאהוב?..אם אני מבקר את עצמי סימן שאכפת לי וחשוב לי להשתנות ממה שהייתי “רחמנא ליצלן”.. אז זו דרכי לאהוב את עצמי…. ומכוון ש”ואהבת לרעך כמוך”…. כך גם ביטאתי את אהבתי לקרובים ביותר אליי, למי שחשוב לי באמת…. עד שברח.

    #3488

    דוד כרפס
    משתתף

    ישי
    לצערי לא ירדתי לסוף דעתך ולא הבנתי את דבריך
    אשמח אם תרחיב

מוצגות 9 תגובות – 1 עד 9 (מתוך 9 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.

שתף
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn